שלום רב,
שאלתך מעניינת מאד ומצינו לזה מספר סיבות מדוע הרבה אנשים לומדים תורה ולא מרגישים שמחה ומתיקות בתורה.
דבר ראשון צריך לדעת שהתורה מאירה, כמו שהשמש מאירה לכל העולם כך התורה מאירה לכולם. אולם מי שיהיה בבית סגור עם חלונות ודאי שלא יקבל את אור השמש אבל הבעיה היא אצלו ולא בשמש כי השמש מאירה לכל העולם כנ"ל.
כך התורה היא מתוקה אבל כדי להרגיש את מתיקות התורה צריך להסיר מעלינו את כל החלונות והמסכים שגרמנו מהעבירות שלנו ורק אז נזכה להרגיש את האור של התורה.

פעם הגיע בחור ישיבה לרב שטיינמן ושאל אותו: כבוד הרב אוהב סטייק? הרב לא ידע מה זה סטייק. שאל שוב הבחור: כבוד הרב אוהב גלידה? הרב מעולם לא טעם גלידה. שאל אותו הבחור: הרב אוהב שניצל? ולאחר שהסבירו לרב שזה מה שהוא אכל בצהרים הוא אמר טוב.
אמר לו הבחור: כולם אומרים שהתורה מתוקה והיא טעימה אבל לי היא לא טעימה, לי טעים סטייק, גלידה שניצל אבל התורה לא טעימה לי!
אמה לו הרב: מה המאכל המתוק ביותר בעולם? דבש כמובן. יש מי שלא יהנה מאכילת דבש? רק מי שחולה או שיש לו פצעים בלשון הוא לא יהנה מאכילת הדבש. תראה, אמר הרב, אני לא מכיר אותך אבל התורה מתוקה, ואם אתה לא מרגיש את המתיקות שלך כנראה יש לך פצעים רוחניים בלשון שלך, אולם אתה מדבר לשון הרע או מילים לא יפות ולכן אתה לא מרגיש את המתיקות בתורה.

כמובן שסיפור זה הוא רק סיבה אחת מדוע לא מרגישים את המתיקות, אבל לפני שמגיעים לסיבה הזו צריך לדעת אם אני לומד מספיק כדי להרגיש את המתיקות של התורה. חשוב לדעת שרק כשיודעים באמת ללמוד גמרא ומבינים את מה שלומדים, ויושבים ברצף אז מרגישים את הטעם הערב של התורה, ואם אז גם לא מרגישים כנראה שיש לנו מה לתקן כי ישנם עבירות שמונעות מאיתנו את מתיקות התורה.
אולם אם עדיין אנחנו כל חמש דקות מפסיקים מללמוד או שאנחנו לא עמלים מספיק להבין אז ודאי שלא נהנה מהתורה כי רק מה שאנו מבינים אנו נהנים ממנו. כמו שמצינו שהקב"ה אמר לאברהם "למען ידעתיו" - כלומר בגלל שאני אוהב אותו. והשתמש בלשון ידיעה למילת אהבה כי מה שאדם יודע הוא אוהב, וכדי לדעת משהו צריך להתמיד בו עד שיודעים אותו ואז גם אוהבים אותו.
בברכה.