אהבה וחיבה, אינם נושאים הנוגעים רק בעולמם של ילדים קטנים-גם אם רק בגיל זה הם יכולים לפנות אל ההורה בשאלה גלויה: ''האם אתה אוהב אותי?.... אם נבחן את מפת הצרכים שלנו, נגלה, כי אצל כולנו, האהבה מהווה צורך ראשון במעלה, אם כי-כמו בהרבה תחושות הנתפסות כילדותיות-אנו עוטפים את הצורך בכיסויים השמורים ל ''אנשים בוגרים''.
הצורך להרגיש מקובל ומעורך בעיני הזולת, מהווה אחד המרכיבים המרכזיים בתפישת חיי החברה שלנו כיצורים אנושיים. אנו לא קוראים לזה אהבה, אך מתכוונים לזה בדיוק. החיבוק החם שבעיני הילד בן השלוש נתפש כאהבה, מומר אצלנו לגילויי חיבה ואהדה, שאנו דורשים מסביבתנו הקרובה-בבית, בבית המדרש, בכולל האברכים ובמקום העבודה. כולנו, ללא יוצא מן הכלל, שואפים להיות מקובלים ונערכים, לפחות על ידי אלה שאנו מחשיבים את דעותיהם. במרבית המקרים, אנו גם משקיעים מאמצים די ניכרים כדי לרכוש את לבם של אותם אנשים, ולהביאם לידי כך שיאהבו אותנו.
כפי שיודע כל אחד מאתנו, מושתת החברה כולה על יחסי גומלין, שבהם משיב כל אחד לרעהו באותו מטבע שהוא נוהג עמו. החכם מכל אדם הצביע כבר על כך במאמר הכתוב ''כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם''. העוסקים בניתוח דפוסי התנהגות החברה, רק החרו והחזיקו בכך אחריו. מי שאינו רוצה להתכחש לאמת, יודה, שלפחות בסתר ליבנו, כאשר אנו מצפים מאדם כלשהו להערכה, אנו מוכנים להעניק לו מידה מסוימת של ''אשראי''. כלומר, אנו מנסים לחבב אותו ולהעריכו לתקופת מה, בתקווה, כי נמצא אצלו גם גילויי חיבה כלפינו. כשאנו מקבלים ממישהו חיבה והערכה, אנו נמלאים רגשות דומים כלפיו ומעריכים אותו. מנגד, כאשר אנו זוכים ליחס מזלזל ופוגעני מצד אדם כלשהו, אנו מפתחים-כתגובה וכמענה-יחס של דחיה וסלידה כלפיו. יהיה האיש החשוב כפי שיהיה ויהא מעמדו איתן ובכיר משלנו עשרת מונים, לא נצליח להעריכו ולחבבו במידה ונחוש דחויים מצדו. הקשר עמו, יהיה בעינינו כדבר כפוי ולא נהיה מעוניינים בו, בדבריו או בדעותיו.
חלק הארי של המריבות והסכסוכים, נובע בראש ובראשונה מתחושת חוסר ההערכה, שצד אחד משדר כלפי רעהו או מהעובדה שאחד הצדדים חושב שהצד השני אינו מעריכו כראוי. מריבות חברתיות וגם מריבות-בית-זרעיהן נשתלו בעת שאחד הצדדים הרגיש שהצד השני אינו רגיש לצרכיו ואינו מכבד את דעותיו. אנשים אשר ביניהם שוררת בדרך כלל הערכה הדדית, יעשו הכל כדי לצלוח כל תקרית ולדלג מעל כל משוכה, ובלבד שהבסיס המשותף לשניהם תישמר, ומרקם היחסים שלהם לא יפגם. ברם, כשאחד חש או חושש שהשני אינו מעריכו כראוי, הוא עלול להיגרר, מתוך כאב או תיסכול, למתוח את החבל, גם במחיר ניתוק היחסים.
כאשר אנו באים לטכס עצה ולחקור כיצד להעצים את מידת השפעתנו על ילדינו, ובבואנו להכיר את האמצעים שבכוחם להגביר את רצון הילדים לציית לנו-עלינו לזכור כלל בסיסי זה ולדעת, כי דבר ראשון עלינו לחתור למצב בו ילדינו יעריכו אותנו ויחפצו לטפח את הקשר עמנו.
רק אם נמצא חן בעיני הילדים ונביא אותם לידי כך שיעריכו אותנו, נוכל להשפיע עליהם.
אם יחול פיחות בהערכתם, על אחת כמה וכמה אם הקשר בינינו יתדרדר עד שילדינו ישנאו אותנו חלילה, תהפוך מידת יכולתנו להשפיע עליהם לקלושה ואפסית.
כלל זה, אינו תיאוריה פסיכולוגית מודרנית, אלא מציאות עובדתית שהוטבעה על ידי הבורא יתברך. שכן הכהן הגדול צריך להיות איש יפה תואר משכמו ומעלה. וכן כתוב בספר החינוך: '' רוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהיפוך מזה, פחות בצורתו ומשונה באבריו, ואם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו. על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו, איש חן יפה תואר ויפה מראה נאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו''.
תכנים אחרונים מאת הרב אהרן פרידמן