א. אשה נשואה חייבת מדין תורה לכסות את ראשה, ואסור לה לצאת לרשות הרבים בשיער גלוי. וכל נשי ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות בזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה, ודין זה לא ישתנה, ואין הוא תלוי במנהג המקום או בחידוש      האופנה, ואין זה מדת חסידות אלא דין תורה מוחלט, ואפילו אם חברותיה או אמה אינן נזהרות בכיסוי הראש, חייבת היא לכסות את ראשה.
ב. הזוהר הקדוש החמיר מאד שאשה נשואה לא תגלה משערות ראשה כלל אפילו בתוך ביתה. ונהגו ישראל קדושים, שהנשואות מכסות את ראשן אפילו לפני אנשי ביתן. וכל אשה הנזהרת בזה ביותר, תזכה להביא את הברכה לביתה, ותזכה לבנים גדולי תורה ויראה.
ג. מעיקר הדין די בכיסוי אחד כגון כובע או מטפחת המכסה היטב את כל השיער. וראוי להחמיר שלא תצאנה כלל שערותיה מחוץ לכיסוי.

פאה נוכרית:
ד. אסור לאשה נשואה ללכת ברשות הרבים בפאה נוכרית, ומצוה רבה לפרסם האיסור ברבים, ובפרט לספרדיות שנהגו לאסור מימות עולם ומשנים קדמויות.
ה. אסור לאשה לצאת בפאה, גם כשמעל הפאה לובשת היא כובע המותיר את רוב שיער הפאה גלוי, ורק אם הכובע מכסה את רוב שיער הפאה ונשאר כאצבע או שתי אצבעות לצדדים או לצד הפנים מגולה- אין איסור.
ו. אשה  אשכנזיה  שבבית הוריה נהגו להתיר פאה ונישאה לבחור ספרדי, צריכה לשנות מנהגה ולהמנע מלצאת בפאה נכרית כמנהג בעלה.
ז. אשה המתעקשת ללכת במשרד בפאה, ויש חשש לשלום בית, יש להציע לה על כל פנים באופן זמני, שכאשר תצא לרשות הרבים תלבש כובע על הפאה, וכשתגיע למקום עבודתה תסיר את הכובע ותשאר עם הפאה בלבד, וכשיוצאת שוב ממקום עבודתה לבית, תחזור ותלבש את הכובע על הפאה ואפשר להקל כך בשעת הדחק עד שבעזרת ה' תסכים ללבוש כובע בתמידות.

כיסוי ראש לגרושה ואלמנה:
ח. אשה גרושה וכן אשה אלמנה צריכות גם כן לכסות את ראשן.
ט. אשה צעירה לימים שנתאלמנה או נתגרשה, אין להתיר לה ללכת בגילוי הראש אפילו כשיש לה סיבה כצורך פרנסה וכדומה, אבל יש להתיר לה ללכת בפאה נכרית.

כיסוי ראש לרווקות:
י. נערות רווקות אף על פי שאינן צריכות לכסות את ראשן כשהולכות ברשות הרבים, מכל מקום צריכות לכסות את ראשן בעת שמברכות, וכל שכן בעת שמתפללות תפלת שמונה עשרה. ועל כן חובה קדושה על ראשי ומנהלי בתי הספר לבנות, לעמוד על המשמר ולהורות להן לכסות ראשן בעת שמתפללות ומברכות וקוראות בתנ"ך, ולכל הפחות בשעה שמתפללות.