אני בחור ישיבה בן 16, אני מגיל קטן התרגלתי להתעסק אם איבר הברית מתוך מחשבה שאין שום בעיה, [אף אחד מעולם לא אמר לי] הגעתי לגיל בר מצווה, ואז התוודתי לגודל, וחומר האיסור, - בד בבד התפתחתי גופנית ואם זה הניסיון של הברית, אני יודע מצויין את חומרת האיסור, אני מתחרט אחרי כל פעם,ומבטיח לעצמי הבטחות על גבי הבטחות, וזה לא עוזר היצר כזה גדול, עד כדי כך שגובר על ההיגיון, וזה גורם לי לפעמים דיכאון וייאוש גדול, אני הייתי רוצה לטבול, רק שכשאני טובל מגיעים לי הרעורים ויצא שכרי בהפסדי, אני נבוך ולא יודע מה לעשות עם עצמי, אני לפעמים מגיע למחשבות כגון - "הלכו לי החיים"... "ילדים" וכו'- אשמח מאד מאד אם א. הרב יורה לי איך לצאת מזה ולא ליפול בזה שוב, והאם אני צודק במחשבות אלו, בנוסף רציתי לשאול - האם יש הרבה בחורים שמתנסים ונופלים בזה, או שזה בעיה אצלי? תודה ענקית מראש!!!