כותב:

סיפור מדהים איך הקב"ה שומר על כל אחד ואחד ומי שעושה חסד הקב"ה מגלגל שיעשו איתו חסד בחזרה.

בדור שלנו, אנשים מחפשים סגולות. הם מתקשרים לכל מיני מקומות, תורמים סכומי כסף, ומבקשים ברכה על פרנסה, על זיווגים והכל.
לא שזה דבר לא טוב, אדרבה להחזיק את מוסדות התורה זה טוב מאוד, וזה גם סגולה, אבל כשאפשר לבקש ישירות מאבא, למה אנו לא ממשים את ההטבה הזאת. למה אנו מבקשים רק ע"י אחרים?
בורא עולם, אבא שבשמיים, הוא אבא של כולם. אדם נקלע לצרה וצריך ישועה יכול לפנות אליו. השיחה לא עולה כסף, זאת שיחת חינם, וחשוב לזכור שהיא תמיד מניבה תוצאות. זה בדוק.
כשאדם מתפלל ומבקש מבורא עולם "אבא תיתן לי", הוא לא רק ישלח לך את זה, הוא יבוא עד אליך ויושיט לך את זה ליד.
מה?
כן! ככה זה עובד.
אני בטוח שאתם מודעים לכך, אבל צריך לחזק את זה כמה שיותר בתוך הראש, שכדי לקבל ישועות מאבא שבשמיים לא צריך להזיע הרבה. מספיק תפילה אחת קבלה ושינוי שיראה אהבה וקרבה לבורא עולם.
אתה עשית את שלך, ובטוח שאם מגיע לך משמיים ישלחו את זה אליך, וכמו שאמרנו יותר נכון, עד אליך.
זה אחד מהמתנות שעם ישראל זכה לו בדורות האחרונים. שעל אף שהם נמצאים בגלות, אבא שבשמיים לא מזניח אותם ודואג להם לכל חסרונם ולכל בקשתם. ואם כך, למה אנו מתעצלים?.
הנה נסגור את העלון, ונתפלל תפילה נרגשת לבורא עולם.
הסיפור הבא הובא במסגרת פרוייקט 'הפותח בכל יום':
עמדתי ביציאה ממושב מירון, חיכיתי לטרמפ שייקח אותי לחיפה, אל אמי היקרה המצפה לי. היא לא חשה בטוב, וידעתי כי חיוני שאבקר אותה היום. עמדתי לקיים מצות כיבוד הורים וביקור חולים, ו"על הדרך" קויתי לזכות מישהו בגמילות חסדים.
מכונית מתקרבת, אני  מרים את היד, המכונית נעצרת, ואז אני מגלה שבתוכה יושבים שני אנשים ללא כיפה, ובלי כל סימן זיהוי אם יהודים הם או לא. בעוד אני מתחיל להתחרט על שעצרתי אותם, שואל אותי הנהג: "לאן אתה צריך?" לחיפה, עניתי, ולאן אתם? "לרחובות".
אם ככה, המסקנה ברורה, אחכה לטרמפ אחר. לא הבנתי מדוע ממשיכים השניים לעמוד על מקומם ולדבר ביניהם. הם ליחששו מילים ומשפטים, וחששי הלך וגבר. מי יודע מה הם זוממים. בימינו אי אפשר להיות בטוחים בכלום, מספיקה לך חצי דקה של פחד כדי להעלות במוח את כל סיפורי הטרמפים בשלושת העשורים האחרונים בארץ ישראל, ולדמיין את עצמך בתוך הסיפור הבא בתור.
בעוד אני עסוק בדמיונות, הם עסוקים בדיון חשוב ולא ברור, ולבסוף פונה אלי הנהג: "בוא, ניקח אותך לחיפה". המבע שלו היה נדיב הוא לא נראה כל כך רע כמו בדמיונות. דיברתי איתו עוד קצת, ביררתי במה הוא עוסק, והתברר לי מעבר לכל ספק שהנהג והנוסע, שניהם יהודים מזרע ישראל, ואפשר להכנס למכוניתם.
איזו הקלה! חשבתי אז, איזו שמחה יש לי מלפגוש יהודי. כמה נפלא להיווכח בפשטות שבה אנחנו סומכים על אחים יקרים. כמה ברור לי, שאם אמר שיקח אותי לחיפה, אז הוא אכן יקח אותי לשם. עליתי, הנהג פתח בנסיעה. הרכב נראה די חדש, ואני התרווחתי בנוחות על המושב האחורי.
אחרי כמה דקות של נסיעה פותח הנהג את פיו: "אתה יודע למה החלטתי לקחת אותך לחיפה?"
- לא.
"אספר לך, לפני כמה שנים באתי כאן, לרשב"י במירון, לעשות את יום כיפור. כל היום צמתי, התפללתי, ובמוצאי הצום הייתי מותש לגמרי. טעמתי משהו קל ממה שהגישו בציון, וכל מה שרציתי באותו רגע היה להגיע הביתה, וכמה שיותר מה.
"יצאתי לטרמפיאדה, בדיוק כאן איפה שמצאתי אותך עומד, וחיכיתי לטרמפ. חיכיתי וחיכיתי, ושום אוטו לא נראה באופק. 'ריבונו של עולם!' קראתי מעומק הלב. "אתה יודע" – פונה אלי הנהג – "אחרי יום כיפור אתה קליל כזה, מרגיש קרוב לאבא בשמים, התפילה שלך אמתית כזאת, בלי משחקים"... כן, אני יודע, אמרתי. אך לא הייתי בטוח כל כך. שום דבר איני יודע. אתה רואה יהודי פשוט, ואין לך מושג אלו עומקים בנשמה שלו.
"אז תשמע, אמרתי: 'השם, בבקשה תשלח לי אוטו. אני מוכרח לחזור הביתי. מבטיח שאם אתה שולח לי אוטו, אז כשיהיה לי אוטו משלי, הטרמפיסט הראשון שירצה לעלות, אקח אותו עד הבית שלו!'.
"לפני כמה ימים קניתי אוטו, ואתה הטרמפיסט הראשון שפוגש אותי. ואיפה? כאן, במקום שאני עמדתי לפני כמה שנים. אתה צריך לחיפה, אני לרחובות, וזה אומר שאני צריך להכפיל את הדרך. לכן התדיינתי פה עם חבר שלי, אם ההבטחה שלי כוללת גם מצב כזה. בסוף הגענו למסקנה שהבטחה זו הבטחה, ולא משנה לאיזה קצה עולם אתה צריך להגיע, אתה הטרמפיסט הראשון, ואתה תקבל שרות VIP כמו שהבטחתי".
אכן. הנהג היקר הזה לקח אותי עד לביתה של אמי בחיפה, ועם האוטו החדש הוא עלה על המדרכה להגיע הכי קרוב לפתח הבנין...

אהבתם? תנסו גם את אלו

תכנים אחרונים מאת הרב צבי נקר