כנכדו הבכור של סבי שליט"א, שהוא תלמיד חכם, נוח לבריות ונוח למקום, הקשר ביני לבינו קרוב ומיוחד.
מימי ילדותי המוקדמים הייתי מבקר אותו בתדירות די גבוהה, מתארח אצלו בסעודות שבת, חוזר איתו על החומר הנלמד בכיתה ומקשיב מרותק לסיפוריו. אהבתי את רוחו הצעירה והשמחה, וידעתי שזכיתי במתנה מיוחדת במינה, סבא קרוב ואהוב. במשך שנים ארוכות למד סבא בכולל, עד שנאלץ לצאת לעבוד לפרנסתו כמלמד. הוא אהב את תלמידו, והשקיע את כל כוחותיו וכישרונותיו כדי לקדמם. פעמים רבות הוא היה משתף אותי בהתרחשויות שונות שאירעו בין כותלי הכיתה, ולי לא נותר אלא לקנא בתלמידיו על הקשר הקרוב והמיוחד.
השנים חלפו, כיתה אחר כיתה עברו תחת ידיו המנוסות של סבא, מאות תלמידים שנטענו, למדו והתקדמו. גם אני התקדמתי, ברוך ה', גדלתי, החכמתי ונישאתי. נולדו לי ילדים- נינים לסבא. נכדים נוספים התחתנו, המשפחה גדלה והתרחבה, וסבא רווה שפע נחת.
בשלב זה של החיים הבחנו שחל בסבא שינוי, ולא לטובה. השינוי לא חל ביום אחד, כך שעבר זמן עד שידענו לשים את האצבע בבירור על השינוי, אבל עם הזמן הבחנו שסבא בלה מבחינה נפשית. שמחת החיים שלו עזבה אותו. הוא, שהיה הרוח החיה בבית, בכיתה ובבית הכנסת שבו התפלל, נהפך לשקט ומופנם, לא מתעניין בסובבים אותו. השמחה שליוותה אותו בשנות ההוראה הראשונות נמוגה, הוא הלך לתלמוד התורה ללא חשק. במקום הרעננות שאפיינה אותו, הופיע דכדוך. חייו הפכו לסוג של שקיעה בעצמו, הוא המעיט לשוחח אתנו, הנכדים, ואפילו עם ילדיו לא דיבר כמעט.
היה זה מהפך גדול באישיותו של סבא, וזה גרם לנו הלם וצער.
בחודשים הראשונים לשינוי, הרגענו את עצמנו שמדובר במצב רוח זמני שיחלוף. לא ייתכן שסבא הפעיל ייהפך לשקט ופסיבי, אבל התבדינו. החודשים חלפו, מצער לומר, התחלנו להתרגל למצב החדש, לסבא שתקן השקוע בעצמו ולא מתעניין בסובב אותו כמעט, לדמות ממורמרת המסתובבת בצלמו של סבא. אומנם כאבנו, אבל לא עשינו דבר כדי לשנות את המצב. המשכנו בחיי היום יום העמוסים שלנו.
השנים חלפו ומצבו של סבא החמיר. כאב לי לראות אותו, להיזכר בימי תפארתו, ולחשוב על הנכדים הצעירים והנינים שאפילו לא מעלים בדעתם מה הם מפסידים, כך המכירים את סבא. אני, שהייתי קרוב אליו בשנותיו הטובות, שהכרתי את סבא האמיתי, הרגשתי החמצה וצער על צערו הגדול. החלטתי להתעשת ולעשות מעשה, ולא לתת למצב להמשיך ולהתדרדר חלילה, ומי יודע לאן להגיע.
חככתי בדעתי. ידעתי שאנשים במצב זה פונים לייעוץ, נעזרים בפסיכולוגים שונים כדי לקבל כלים להתמודדות עם המצב, אך ידעתי שסבא הוא בעל דעות מוצקות, והוא יסרב לכל עזרה מסוג זה. לי הקטן אין כלים כדי להשפיע עליו לעשות כך או אחרת, ולכן עלי לחפש פתרון בכיוון שונה.
התייעצתי עם אחותי, חשבנו ובדקנו, ולבסוף הגענו לפתרון המוצלח ביותר, בסייעתא דשמיא. החלטנו כי הטוב ביותר יהיה לפנות בבקשת עזרה אל אביו של סבא - שהוא אבינו שבשמים, שיעזור לנו. ואכן, משמים פתחו את עינינו, ורופא כל בשר הכניס למוחנו מחשבה טובה. עלה בדעתנו רעיון לזכותו של סבא.
שיתפנו מספר נכדים בוגרים, הבאנו אותם בסוד העניינים בעניין הקבלה שברצוננו לקבל על עצמנו, קבלה שנראית קטנה מצד המאמץ שהיא דורשת, אך משמעותית ביחס אלינו, כהורים המגדלים משפחות הברוכות בילדים וטף. הקבלה היתה לסיים את כל ספר התהלים מדי חודש בחדשו לזכותו של סבא האהוב, ולה' הישועה.
ספר התהלים חולק שווה בשווה בין כל הנכדים שיכלו להשתתף במבצע. כדי שאהיה בטוח שאכן התהלים נאמרים, הנהגתי שבכל כ"ג בחודש הייתי מתקשר לכל השותפים לתת תזכורת, שעליהם לסיים את התהלים, כך שמי שעדיין לא אמר את התהלים שהתחייב עליהם, יספיק לעשות זאת בשבוע שנותר לו עד לסיומו של החודש.
לא חלפו אלא מספר ימים מתחילתו של החודש הראשון שבו קיבלנו על עצמנו את הקבלה, ושינויים ראשונים החלו להתחולל לנגד עינינו.
המבקרים הראשונים שעלו לבקר את סבא באותם ימים, חזרו מאושרים, ושיתפו מיד את בני המשפחה האחרים בשינויים משמעותיים שהתחוללו אצל סבא. הדבר גרם לגל של ביקורים, כל אחד מהנכדים השותפים בקבלה חש צורך לראות במו עיניו את השינוי העובר על סבא. אחד הנכדים תיאר זאת, נראה כי שפך של מים רעננים וזכים של תחיה נמזג באחת אל חייו האפורים, והוא קיבל פנים חדשות.
ואכן, זו היתה הגדרה מדויקת. ההתייחסות של סבא לחברה חזרה ונעורה, היחס לילדים, ההתעניינות בנכדים. כשהגעתי לבקרו הוא הושיב את בני הקטן על ברכיו ושוחח עימו, היינו כחולמים. המרירות שהיתה מנת חלקו בשנים האחרונות הוחלפה בניחוחות ויישוב הדעת, בחיוך ובמילה טובה.
הימים חלפו, וההפתעות רק נוספו והתגברו.
לאחר מספר חודשים שבהם התמדנו באמירת התהלים, השתחררה ירושה מכובדת שהיתה שייכת לסבא, ובשל סיבוכי הבירוקרטיה היתה תקועה בלי שיתאפשר לממש אותה. כעת, משהשתחררה, הושקע הכסף בנכס מוצלח, וזה החל לספק לו מקור פרנסה קבוע. מדובר היה בסכום כפול מהמשכורת שאותה היה סבא רגיל לקבל עד כה. בתוך זמן קצר עזב סבא את עבודתו בהוראה ועבר ללמוד בכולל, כשהוא ברשות עצמו, כפי שתמיד חלם לעשות. כעת הוא היה חופשי לבנות לעצמו סדרים, ובמידה מסוימת ניתן לומר שהוא חזר עשרות שנים לאחור.
לא נלאה בפרטים, אך זאת נציין, שהשינויים המבורכים הופיעו בזה אחר זה, ואלו השפיעו טל של תחיה על כל האווירה בביתו של סבא, כפי שנוכחנו לראות בזמנים שבהם עלינו לביקור.
ביתו חזר להיות אבן שואבת לכל המשפחה. הנכדים לא עלו לבקר רק כדי לצאת ידי חובה, אלא להנאתם, כדי להתבשם מהאווירה, מהחיות ומהשמחה שבבית.
מעניין לציין דבר נוסף חשוב ובלתי ניתן להתעלמות: הנכדים שהשתתפו במבצע התהלים שנמשך לאורך שנה שלמה, זכו באותם חודשים במתנות שמים: ילדים בריאים ושלמים שנולדו בשעה טובה, כשביניהם זוג שהמתין במשך מספר שנים, וכעת זכו לחבוק את בנם הבכור. כל זאת, מלבד ישועות נוספות שבאו לעולם בדיוק בזמן מיוחד זה. אחרי שזוכים ורואים במוחש, אי אפשר לא למצוא זמן כדי לזכות ולומר קאפיטל תהלים נוסף.
It is very important for any person who has a deceased relative or friend to do the Tikun for him at least once!
Latest from הרב צבי נקר