פרשת חיי שרה

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 20 אוקטובר 2013
החיים שלנו יכולים להיות מלאי ערכים אם רק נדע שיש לנו שתי חלקים, חיי הרוח וחיי החומר.
פרשת חיי שרה מתחילה בתיאור משך חיי שרה "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" וכבר שאלו המפרשים מדוע הוצרך הכתוב שוב לסיים "שני חיי שרה" הרי הפסוק מתחיל בחיי שרה. כעין שאלה זו יש לשאול גם בסוף הפרשה כאשר התורה מדברת על חיי אברהם נאמר בפסוק "ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי" וגם זה צריך פירוש מדוע הכתוב מסיים במילים "אשר חי" הרי אנחנו מדברים על חיי אברהם, ואם כן בודאי שהיה חי באותם ימים, ומה המקום לציין את זה.
והנה רש"י מבאר בקצרה "שני חיי שרה" כולם שווים לטובה. כלומר להבנת רש"י התורה באה כאן לציין דבר נוסף שכל ימיה היו שווים לטובה. ועדיין צריכים להתבונן בדבריו הקדושים. מדוע כל ימיה היו שוים לטובה, והרי בודאי שהיו לה ימים יותר נעימים, והיו ימים שהיו רווי קושי וצער כמו הזמן ששהתה בבית פרעה ואבימלך, או במצבים אחרים דומים.

המלב"ים מעורר אותנו להבין את הדברים את משמעות המושג "חיים" הנאמר בפסוק. יש חיים שהם חיי הגוף, ויש חיים שהם חיי הנפש החלק הגבוה שבאדם. כאשר מדברים על חיי הגוף, המושג של חיים, מתבטא בהנאות ובבריאות הגוף. ובזה באמת יש ימים שהגוף מרגיש יותר טוב או פחות טוב, מסיבות חיצוניות שמשפיעות עליו, פחדים, או שמחות. אכן כאשר מדברים על חיים של נפש, הרי כאן החיות שהנפש מקבלת זה נמדד כמה האדם התיגע וקנה לעצמו מידות טובות או עשה מעשים מיוחדים של מסירות למען הזולת או למען קיום מצוות הבורא. ולכן יתכן שיש אדם שיחיה הרבה שנים, אבל הנפש שלו צעירה בימים שלא הספיק לאגור מידות טובות ומעשים טובים.

כאשר התורה מדברת על "חיי שרה" צריכים אנו להתיחס לשני החלקים הללו. כמה שנים היו חייה מבחינת הגוף, אבל יש גם את החלק השני חיי הנפש, החיים רוחניים. ולכן יש כאן הדגשה נוספת "שני חיי שרה" ששנים אלו היו גם "חיים של שרה" במובן הרוחני, ולזה רש"י מבאר "כולם שווים לטובה" גם אותם ימים שבהם שרה הצטערה מבחינה חומרית, אבל מבחינה רוחנית היו לה ימים אלו ימים של עליה רוחנית לעמוד בניסיון. וכן כאשר מדבר הכתוב על אברהם אבינו מוסיף "אשר חי" לומר שכל ימיו הוא היה חי ברוחניות ולא רק שהגוף התקיים במשך שנים אלו.
הכתב סופר מוסיף עוד עמקות במה שנאמר על אברהם "אשר חי" הנה במדרש (רבה, חיי שרה) דרשו חז"ל את הפסוק "רודף צדקה וחסד ימצא חיים.." רודף צדקה- זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה, "וחסד" שגמל חסד לשרה. "ימצא חיים" ושני חיי אברהם מאת שנה ושבעים שנה וחמשה שנים. ע"כ. ולכאורה לא מובן מדוע אורך ימיו של אברהם נקראו בשם "מציאה". ומסביר הכתב סופר כי מספר השנים שנקצב לאברהם לחיות היה פחות ממה שהוא חי באמת. רק בגלל שהיה אברהם רודף צדקה וחסד, לכן הוסיפו לו עוד שנים והגיע עד למאה שבעים וחמש, ובאמת לפי רוב חסדיו שעשה היה מהראוי להוסיף לו יותר, רק בכדי שלא יראה ברשעותו של עשיו. לכן השאירו לו רק עד מאה שבעים וחמש. נמצא שחיי אברהם הם לפי מעשיו הרוחניים, שכיון שהרבה בצדקה וחסד זכה לתוספת ומילוי של שנים.