משנה ה

מאת: 
קטגוריה: פרק ד
ת. פרסום: 22 פברואר 2017
רבי ישמעאל אומר: הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר: אל תעשם עטרה להתגדל בה, ולא קרדום לחפור בהם, וכך היה הלל אומר: ודאשתמש בתגא חלף, הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם.
הקדמה למשנה:
רבי ישמעאל היה בנו של רבי יוחנן בן בורקא (שהוזכר במשנה הקודמת), ולמד תורה מאביו, והובא שלוש פעמים בכל המשניות.
רבי צדוק היה מראשוני התנאים והיה בתקופת חורבן בית שני, ומסופר עליו בגמרא שגבירה רומית אחת תבעה אותו לעשות עימה את העברה, וניסה רבי צדוק להתחמק ממנה ולכן אמר לה שהוא חלש והוא צריך לאכול, התחילה הגבירה להסיק את התנור, הלך רבי צדוק ונכנס בתוך התנור, ראתה את זה הגבירה ונבהלה ושאלה אותו מדוע אתה עושה כך? ענה לה רבי צדוק כל מי שעושה מעשה כזה (היינו לעשות את העברה אם אישה אחרת) לסוף הוא נופל באש של גהנום, אמרה לו אילו הייתי יודעת שהדבר כל כך חמור אצלכם היהודים, לא הייתי מצערת אותך.
ומסופר על רבי צדוק שהיה ארבעים שנה בתענית כדי שבית המקדש לא יחרב (שאז כבר היה ידוע שבית המקדש היה הולך להיחרב, שהיו דלתות ההיכל נפתחות מעצמם, עד שגער עליהם רבי יוחנן בן זכאי שלא יפתחו, ועוד היו כמה סימנים), ומאכלו היה לקחת תאנים יבשות ומוצץ אותם, וכאשר צר אספסינוס על ירושלים, יצא אליו רבי יוחנן בן זכאי ודברו ביניהם, וביקש רבי יוחנן בן זכאי שאספסינוס יביא את רופאו האישי וירפא את רבי צדוק, כאשר רבי צדוק בא רבי יוחנן קם לפניו, ראה אספסינוס את זה ושאל את רבי יוחנן מפני אתה עומד (שהיה גופו של רבי צדוק כחוש וזקן)? אמר לו רבי יוחנן תדע לך שאם היה עוד אחד כמוהו, אפילו אם תביא פי שנים חיילים לכאן לא תוכל להחריב את ירושלים (עיין בגמרא בגיטין דף נו עמוד א' באורך).  

ביאור המשנה:
רבי ישמעאל אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד - יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון שלומד על מנת ללמד היינו שהוא לומד ואין בדעתו לקיים, אלא על מנת לעשות לו שם כלפי חוץ שיכירו אותו ויקראו לו רב וכדומה, אזי נותנין לו מן השמים כפי מה שרצה ללמוד וללמד (רבנו בחיי), הביאור השני שלומד על מנת לקיים מה שלמד את הדברים כפשוטן, ואינו טורח עליהם למצוא אולי אסור או מותר (ואין הכוונה שלומד לא על מנת לקיים, שמי שעושה זה אין נותנין לו לא ללמוד ולא ללמד, וזה לא כמו הביאור הראשון), וכיוון שלומד בפשטות ללא עומק נותנין לו כפי שרצה ללמוד וללמד כפשוטם של דברים (רבנו יונה).
הלומד על מנת לעשות, מספיקין ממנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות - לפי הביאור הראשון שכתבנו למעלה (רבנו בחיי), הכוונה שלומד על מנת לקיים את מה שלמד, אזי נותנים לו מה שרצה לשמור ולעשות, שכן הכלל הבא ליטהר מסייעין בידו, לפי הביאור השני שכתבנו למעלה (הרמב"ן), הכוונה שלומד על מנת לפלפל ולהעמיק להבין את הדברים על דיוקם, אזי נותנים לו לשמור ולעשות, שכן כל עיקר לימודו על המעשה שיהיה אמיתי וישר לאמיתו.
רבי צדוק אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
אל תעשם עטרה להתגדל בה - היינו כמו עטרה (כעין כתר או תכשיט) שמניח האדם בראשו כדי שיכבדו אותו והוא מראה את חשיבתו, כך האדם לא יעשה עם דברי התורה שיתכוון ליטול כבוד וחשיבות בשביל דברי התורה.
ולא קרדום לחפור בהם - היינו כמו קרדום שזה כלי עבודה שחופרים איתו, כך האדם לא יעשה כלי תשמיש עם התורה כדי שירוויח על ידה כסף, שכן אין לו לאדם להשתכר על ידי לימוד התורה.
וכך היה הלל אומר, ודאשתמש בתגא חלף - כבר ביארנו בפרק א' שיש בזה שלושה ביאורים עיין שם, ונרשום מה ששייך לעניינו, שאדם שמשתמש בתורה כדי שיתגדל שמו בעולם ויהיה לו גדולה, או שמשתמש בתורה כדי להרוויח כסף, כמו שאדם משתמש בחפציו כדי להרוויח ממון, או שמקבל איזה תועלת כלשהיא מן התורה, הרי הוא נהנה מהתורה הקדושה, הרי הוא חולף ועובר מן העולם.
הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם - שמסיים התנא ואומר שכל מי שנהנה מכוח הלימוד תורה שלמד, אם זה לצורך פרנסה או כבוד או כל ענין אחר, אזי הוא מפסיד את שכרו מהעולם הבא.   

מעשה שהיה:
מדברי התנא רבי ישמעאל למדנו שאדם צריך לקיים את המצוות על מנת לעשותן, ולא רק שידע מהם, והובא על זה מעשה, פעם אחת הגיע רב אחד לאיזה ישוב וראה שתושבי הישוב לא כל כך מדקדקים במצוות, התחיל ללמדם ולהוכיחם, ותושבי הישוב מצידם היו עונים לרב "כבוד הרב אנחנו אנשים טובים אל גונבים לא גוזלים לא רוצחים", ובכך התחמקו מהרב.
פעם אחד הכריז הרב על הלויה שכל תושבי הישוב צריכים לבוא ולהיות בה, ובשעה היעודה באו כל תושבי הישוב לבית העלמין, ורואים את הרב מתחיל לשבח את הנפטר שהיה לו לב טוב, והוא לא רצח ולא גנב וכו',תושבי הישוב שומעים את כל הרצאתו של הרב, וכאשר הרב סיים האו לקבור את הנפטר והרב הרים את הסדין וכולם ראו שזה היה כבש, התחילו אנשי הישוב להתרעם על הרב מה עשית לנו? ומדוע צחקת עלינו, ענה להם הרב מה אתם רוצים, הרי לפי שיטתכם העיקר הוא הלב ולא צריך מצוות מעשיות, אם כן אתם דומים לכבש שלא עשה לשום בריה רע בעולם, והרי גם לו יש לב טוב, אנשי הישוב הבינו את הוכחה והתחילו לשפר את מעשיהם.