משנה יח

מאת: 
קטגוריה: פרק ב
ת. פרסום: 13 מרס 2016
רבי טרפון אומר: היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק.
הקדמה למשנה:
רבי טרפון היה כהן ועבד בבית המקדש השני, והיה מתלמידי רבן גמליאל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי, ולמד בבית המדרש של חכמי יבנה, ונמנה שם על אחד החכמים, ואמרו על רבי טרפון שהוא אביהם של ישראל ורבם של ישראל, ואמרו בגמרא עליו שהוא דומה לגל של אגוזים, שאם אדם לוקח אגוז אחד כל האגוזים מתקשקשים ובאים זה על זה, כך היה רבי טרפון שאם תלמיד היה בא אצלו ומהקש ממנו ללמוד, היה רבי טרפון מביא לו מקרא משנה מדרש והלכות, ואותו אחד היה יוצא מלא מהלימוד, והיה רבי טרפון אוהב מאוד את רבי עקיבא, והיה משבח אותו.
המאמר כאן של רבי טרפון הוא בדרך משל, ובא להזהיר את האדם לנצל כל רגע ללמוד תורה.

ביאור המשנה:
רבי טרפון אומר - עיין פרק א' משנה ב'.
היום קצר והמלאכה מרובה - היום קצר אלו ימי האדם בעולם הזה, וכמו שנאמר בתהילים "ימיו כצל עובר", והמלאכה מרובה זה התורה הקדושה, שכן התורה נאמר עליה (איוב פרק יא' פסוק ט') "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", ולכן צריך האדם להיזהר שלא יבטל כל רגע ורגע מחייו, אלא כל זמן פנוי שינצל אותו ללימוד תורה.
והפועלים עצלים - היינו אלו בני אדם שמתעצלים ללמוד תורה, וזה טבע האדם ויש כאלו שמתעצלים יותר ויש כאלו שמתעצלים פחות.
והשכר הרבה - היינו אם יאמר האדם מה נורא אם הפסדתי על ידי שהתבטלתי ולא למדתי, לכך אומר לו התנא שידע האדם שהשכר הוא הרבה ולכן גם ההפסד הוא מרובה, וכמו שאומרים לאדם להיכנס למקום גדול ויש שם הרבה זהב וכסף ומרגליות ואבנים טובות, ותשהה שם כמה ימים וכל מה שתאסוף יהיה שלך, ואם האדם יתבטל לא יאסוף הרבה, כך גם לדברי תורה שהרי העולם הבא הוא עולם נצחי, וצריך לאסוף הרבה כדי שיהיה מספיק לכל זמן שהייתו, ולכן אומר התנא ששכר לימוד התורה הוא הרבה ואם כן גם ההפסד הוא הרבה.
ובעל הבית דוחק - היינו ה' יתברך שהוא השליט ובעל הבעל של העולם, והוא ציווה את האדם ללמוד תורה ולעשות מצוות, וכמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה".

מעשה שהיה:
במשנה כתוב שה' יתברך משלם שכר לעושי רצונו, וכמה השכר הוא גדול.
הנה בזמן בית המקדש הראשון היה מלך ישראל ושמו חזקיה, שהיה צדיק גדול וירא שמים, ונגזר עליו למות, והתפלל ה' יתברך בבכיה ובדמעות, ונתקבלה תפילתו, והנביא ישעיה נשלח להודיע לחזקיה שה' יתברך קיבל את תפילתו, וה' יתברך הוסיף לו עוד חמש עשרה שנה לחיות, ונתן לו הנביא ישעיה סימן שישוב הצל אחורנית עשר מעלות, דהיינו שבמקום שיהיה היום שתים עשרה שעות יהיה עוד עשר שעות ביום והיום יהיה בסופו עשרים ושתים שעות, ובאותו זמן מלך בבבל מרודך בלאדן בן בלאדן, וכשראה שנתארך היום חקר מדוע נעשה כך, ואמרו לו שזה נעשה לזכותו של חזקיה מלך יהודה , אמר מלך בבל כזה אדם גדול יש ואני לא אשלח לו מתנה, וקרא למזכיר שלו שהיה אז נבוכדנצר (שלימים נעשה מלך בבל והחריב את בית המקדש הראשון), ונבוכדנצר באותה שעה לא היה, ולכן בא המחליף של נבוכדנצר והמלך הטיל עליו לרשום אגרת שלום למלך חזקיה, והמזכיר כתב את אגרת השלום וכך היה כתוב בתחילתה "שלום רב לכבוד המלך חזקיהו, שלום לעיר הקודש ירושלים, ושלום לאלוה הגדול אשר בירושלים", ולאחר שחתם עליה המלך מרודך בלאדן נמסרה האגרת ביד השליח, ובתוך כך בא נבוכדנצר ללשכת המלך, ונודע לו על האגרת ועל נוסח האגרת, ואמר להם נבוכדנצר אתם כותבים לה' יתברך מחולל הפלא העצום, ובצדק אתם קוראים לו "אלוה הגדול", ואתם כותבים אותו לבסוף, אחרי חזקיהו ואחרי ירושלים, איך אתם מקדימים כבוד בשר ודם לכבוד שמים? לא כך צריך לרשום אלא אתם צריכים לרשום בראש האגרת "לכבוד אלוה הגדול אשר בירושלים ואחר כך למלך חזקיהו, והמלך מרודך בלאדן קיבל את מה שאמר נבוכדנצר, והטיל עליו לתקן את האגרת, ונבוכדנצר פסע שלוש פסיעות לקראת השליח ולקח ממנו את האגרת כדי לתקן את הנוסח שרשום בה, וכך עשה נבוכדנצר ותיקן את האגרת, ובזכות אותם שלוש פסיעות שפסע לכבוד ה' יתברך, נתנו לו בשמים שלושה דורות במשך שבעים שנה, שימלוך מסוף העולם ועד סופו, ורואים שאם בגלל שלוש פסיעות נתנו לו שכר כל כך גדול, למרות שהחריב את בית המקדש, ועינה את עם ישראל באכזריות, בכל זאת קבל שכר גדול, על אחת כמה וכמה מי שמשתדל לעשות מצוות וללמוד תורה שיקבל שכר גדל.