משנה ח

מאת: 
קטגוריה: פרק ב
ת. פרסום: 21 דצמבר 2015
הוא היה אומר: מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה, מרבה נשים מרבה כשפים, מרבה שפחות מרבה זימה, מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום, קנה שם טוב קנה לעצמו, קנה לו דברי תורה קנה לו חיי עולם הבא.
ביאור המשנה:
הוא היה אומר - הכוונה להלל הזקן, ועיין פרק א' משנה ב'.
מרבה בשר מרבה רימה - האדם חושב על ידי שאוכל הרבה, והוא שבע ודשן, זה יוסיף לעצמו חיים ובכך הוא יהיה יותר בריא, וזה טעות שהרי ישנם הרבה מאוד אנשים שהם כחושים ורזים והם מאריכים ימים, ואם כן נמצא שמה שהרבה בבשר לא הועילה לו אריכות הימים, ואם כן כשאדם נפטר מן העולם ויש לו הרבה בשר משום שאכל הרבה, אזי התולעים שבקבר אוכלים אותו יותר, ובכך מגיע לריבוי של רימה ותולעה, וכבר אמרו חכמים "קשה רימה למת כמו מחט בבשר לאדם חי".
מרבה נכסים מרבה דאגה - האדם שטורח אחר הממון וחושב שעל ידי כך יחיה יותר מאושר ויותר שלו, ההפך הגמור שהרי ככל שיש יותר לאדם נכסים כך הוא דואג יותר שהנכסים יצליחו, ולא יגנובו לו, וגם שהמדינה לא תקח מאיתו, אם כן נמצא שמרבה נכסים הוא מרבה דאגה ובליבו תמיד יש חשש ופחד ודאגה.
מרבה נשים מרבה כשפים - האדם שמרבה לעצמו נשים מרבה לעצמו כשפים, שהרי נשים דעתן קלה, ואם כן תמיד רוצות לדעת מה יהיה, והאם בעלה יאהב אותה, ומי הוא זה שצריך להתחתן איתם, ואם כן האדם שהתחתן עם כמה נשים, הם ילכו לאובות וידוענים ולאנשים שקוראים בעתיד די לדעת מה יהיה איתם, וכן הם יעשו כך הזמן תחבולות שהבעל שלהם יאהב רק אותה, ואם כן נמצא ששעל ידי שמרבה לעצמו נשים הוא מרבה כשפים שכל אחת תעשה הכל כדי שבעלה יאהב רק אותה ולא את האישה השניה.
מרבה שפחות מרבה זימה - האדם שמרבה לעצמו שפחות שיעשו בשבילו דברים וישמשו אותו, הוא מרבה לעצמו זימה וניאוף, שהרי תמיד יהיה בתוך ביתו שפחות והם יהיו מצויות אצלו בביתו, אם כך יבוא לידי זימה וניאוף עם השפחות.
מרבה עבדים מרבה גזל - האדם שמרבה לעצמו עבדים שיעבדו אותו, אזי על ידי כך הם יגזלוהו, והוא לא ידע מי עושה לו את זה מחמת שיש מלא עבדים וכל אחד יטען שלא עשה זאת, ועוד שהעבדים ירצו להראות לאדון שלהם שהם עובדים הכי טוב והם מרבים את ממונו, ועל ידי כן ירמו אנשים ויגזלו ויגנבו מהם, והאדון לא ידע מהדבר הזה, והעבדים יאמרו לאדון תראה איך אנחנו מעשירים אותך וכמה וכמה אנחנו מרבים את נכסיך, נמצא שעל ידי ריבוי העבדים גורם לריבוי לגזל.
מרבה תורה מרבה חיים - האדם ככל שמרבה ללמוד תורה הוא מרבה לעצמו חיים, היינו חיי עולם הבא שהם חיי נצחיות, ויש מפרשים מרבה חיים הכוונה שמתרבה כוח החיות באדם, ויש מפרשים מרבה חיים הכוונה שמתרבה חייו של האדם בעולם הזה, וכמו שמצינו שעל בית עלי נגזר שימותו צעירים, ורבא ואביי שהיו מבית עלי האריכו ימים משום שהם עסקו בתורה.  
מרבה ישיבה מרבה חכמה - ככל שהאדם מרבה ישיבה עם תלמידים, הם מחכים אותו מרוב השאלות שהם שואלים כדי להבין, ועל ידי כך נחכם האדם יותר, והדברים יותר מובנים אצלו.
מרבה עצה מרבה תבונה - כאשר אדם מתייעץ ושואל עם רבותיו וחביריו על הדברים שאינם ברורים לו, על ידי כך הוא מרבה לעצמו תבונה, שלומד איך להסתכל על כל דבר ואיך לראות כל דבר בראיה הנכונה.
מרבה צדקה מרבה שלום - על ידי שנותן צדקה אנשים אוהבים אותו ומעריכים אותו, לכך תמיד יהיה לו שלום עם אנשים.
קנה שם טוב קנה לעצמו - אדם שקנה לעצמו שם טוב בעולם הזה הוא קנה את זה רק לעצמו, מה שאין כן בשאר קניינים שכן אנשים אחרים יכולים להנות מהם, כגון אדם שהוא עשיר כאשר יפטר מן העולם אדם אחר יהנה מן הכסף, מה שאין כן לגבי שם טוב שזה רק הוא נהנה מהשם הטוב שיש לו, ואף אחד לא נהנה ממנו.
קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא – כאשר קונה דברי תורה הוא קונה את חיי העולם הבא, שהם החיים הנצחיים.

מעשה שהיה:
מסופר על הגאון רבי יחזקאל לנדא (בעל הנודע ביהודה), שהיה יושב ולומד בלילה, ואותו לילה היה חורפי וירדו גשמים ורוחות, ופתאום הרב שומע מבחוץ קול בכי, הרב הפסיק מלימודו ויצא החוצה, וראה שם נער נוצרי שיושב על סלע ובוכה, ניגש אליו הרב ושאלו מדוע אתה בוכה? השיב לו הנער, אבי הוא אחד האופים שבעיר, ואמי נפטרה מהעולם, ואבי התחתן עם אישה אחרת, והיא אישה אכזרית, ובכל יום היא מכריחה אותי לצאת לשוק ולמכור סלים מלאים של לחם, ואת הכסף של הלחם עלי להביא לה בסוף היום, והנה היום מכרתי את כל הלחם, אבל כשרציתי לחזור הביתה הרגשתי שכל הכסף נפל ממני ונאבד, ואם אשוב לביתי בידים ריקות צפוי לי מכות ומהלומות מהאימא החורגת, ולכן איני יודע מה לעשות, ועוד שאני גם רעב וצמא.
נכמרו רחמיו של רבי יחזקאל על הנער הנוצרי, ושאל אותו כמה כל הכסף שאבד לך, ענה לו הנער 20 זהובים, הוציא לו הרב 20 זהובים ונתן לו בידו, ועוד הוסיף לו הרב מספר דינרים ואמר לו שילך לקנות אוכל ושתיה.
עברו שלושים שנה והסיפור הזה נשכח מלב הרב, והנה בליל שביעי של פסח קרוב לחצות לילה, נשמעו דפיקות על דלת ביתו של הרב, הרב פתח את הדלת, ואיש נכנס לביתו של הרב באומרו שיש לו לגלות סוד חשוב שיש בו פיקוח נפשות, הרב הושיבו על הכסא, והאיש התחיל לספר לרב, אני זוכר את החסד והצדקה שעשית עמדי לפני כשלושים שנה שבימי נעורי הצלת אותי מרעב וגם מאימי החורגת שהייתה מתאכזרת אלי, ולכן ראיתי חובה להציל את הרב ואת כל היהודים תושבי העיר פראג.
ממשיך האיש לספר, שכיום אני אופה בעיר, ואחד הכמרים שהוא שונא ישראל מושבע קרא לכל האופים הנוצרים לאסיפה אני נמצא בתוכם, ואמר להם הכומר שבמוצאי חג הפסח שאז היהודים קונים לחם אחר שלא אכלו שבוע לחם, ישימו האופים רעל בתוך הלחם שיאכלו היהודים, וכך ימותו כל יהודי פראג, ותמורת זה יקבלו כל האופים מחילה וכפרה ויכנסו כולם לגן עדן, ולכן לא יכלתי להתאפק ולעמוד מנגד בזוכרי את חמלת הרב והצדקה שעשה עימי, ולכן באתי והודעתי לרב את כל המעשה, ואתה הרב תעשה בחוכמתך כדי להציל את כל יהודי העיר פראג.
הרב הודה לו מקרב לב על שגילה לו את כל הסכנה הצפויה לכל קהילת העיר פראג, והנה כאשר הגיע יום האחרון של פסח הוכרז בכל בתי הכנסת של העיר שמטעם הרב הראשי שלא לקנות לחם במוצאי חג הפסח, משום שיש סכנה לכל מי שיטעם את הלחם, וזהו חרם גמור ואין לאף אחד רשות לעבור על הרב. וכל תושבי היהודים בעיר פראג שמעו לקול הרב, וכל הלחם שנאפה במוצאי חג הפסח לא נמכר אפילו אחד, ולכל ישראל היתה ישועה. וזהו כמו מאמר התנא שהרב הרבה צדקה אפילו עם נוכרי, ועל ידי כך נהיה שלום ולא ניזוק אף יהודי.