משנה ד

מאת: 
קטגוריה: פרק א
ת. פרסום: 16 אפריל 2015
יוסי בן יועזר איש צרדה, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר איש צרדה אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם
הקדמה למשנה:
אחרי אנטיגנוס איש סוכו התחילה בעם ישראל תקופה שנקראת "תקופת הזוגות", היינו שבראש הסנהדרין עמדו שני אנשים, הראשון היה נשיא והשני היה אב בית הדין, (סנהדרין היו 120 חכמים בתורה והם היו מורים לעם מה לעשות ואיך לעשות), יוסי בן יועזר היה נשיא ויוסי בן יוחנן היה אב בית דין, תקופת הזוגות ארכה בערך 208 שנים, בסך הכל היו חמישה זוגות.
יוסי בן יועזר היה מכונה חסיד שבכהונה, מחמת שהיה זהיר מאוד בכל ענייני טומאה וטהרה.

ביאור המשנה:
יוסי בן יועזר איש צרדה - צרדה זה עיר שהייתה בארץ ישראל, ויוסי בן יועזר היה מן העיר הזאת, והיה הגדול בחכמה בעיר צרדה, ועיין בפרק א' משנה ג', להסבר המילה "איש".
יוסי בן יוחנן איש ירושלים - יוסי בן יוחנן היה נמצא בירושלים, ועיין בפרק א' משנה ג', להסבר המילה "איש".
קבלו מהם - וקשה לכאורה איך אמר התנא "קבלו מהם" דהיינו שקבלו מכמה אנשים (שהרי "מהם" זה לשון רבים), הרי במשנה הקודמת (משנה ג') רשום רק את אנטיגנוס איש סוכו והוא בנאדם יחיד?, ויש בזה כמה פירושים, יש מפרשים הכוונה שיוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן למדו תורה אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו, (רבנו יונה, רבנו בחיי, ורבנו יוסף נחמיאש הוסיף לבאר שבתחילה למדו אצל שמעון הצדיק, וכאשר נפטר שמעון הצדיק הם עדין לא הספיקו ללמוד כמו שצריך, ולכן למדו אחר כך אצל אנטיגנוס איש סוכו שהיה ממלא את מקומו של שמעון הצדיק, עד שנפטר אנטיגנוס איש סוכו והם מילאו את מקומו), ויש מפרשים שהכוונה "קבלו מהם" זה חוזר על אנטיגנוס ובית דינו, (מאירי), ויש מפרשים שהכוונה "קבלו מהם" זה מאנשי כנסת הגדולה, (מחזור ויטרי).
יוסי בן יועזר איש צרדה אומר- היינו שהיה רגיל לומר דבר זה, (ועיין פרק א' משנה ב').
יהי ביתך בית ועד לחכמים - כאשר החכמים ירצו להתכנס למקום אחד כדי לדון ולהתייעץ בכמה עניינים, ויחפשו מקום להתכנס אליו, אומר התנא שהבית שלך יהיה מוכן לזה, שתמיד תוכל להכניסם לתוך ביתך, עד שיהיו רגילים החכמים לומר "נתקבץ בביתו של פלוני", ועל ידי זה שהתוועדותם של החכמים יהיה אצלך בתוך הבית, אתה גם תלמד מהם איזה דברי חכמה, או תלמד ממעשיהם הטובים, וכמו שאדם שנכנס לחנות של בשמים ויוצא משם עם ריח טוב אף על פי שלא קנה כלום, מכל מקום הריח של חנות הבשמים נלקטה בו, אם כן כך גם על ידי שהחכמים שיהיו יושבים בביתך ומתוועדים יחדיו, אף על פי שאתה לא אחד מחכמי ישראל ואתה לא יושב איתם, מכל מקום סוף סוף הם נמצאים אצלך ותלמד מהם איזה דרך ארץ או הנהגה טובה.
והוי מתאבק בעפר רגליהם - יש מפרשים שתמיד תלך אחר החכמים לכל מקום שהם הולכים, וכוונת המילים "מתאבק בעפר רגליהם" הוא שהרי זה שהולך על הארץ הוא מעלה אבק על ידי ההליכה בחול, וזה שהולך אחריו מתמלא מן האבק הזה, ואומר התנא שתלך אחריהם אפילו שעל ידי כך תתמלא מן האבק, (רבי עובדיה מברטנורה), ויש מפרשים- כאשר תלך ללמוד תורה אצל החכמים תנהג בהם כבוד, ולא תשב עמהם בשוה, אלא תשב על הארץ שאז היה דרכם שהרב היה יושב על הספסל והתלמידים היו יושבים על הארץ, (רבנו יונה).
והוי שותה בצמא את דבריהם - כוונת התנא היא לתמיד שיושב ולומד מרבותיו, שילמד מהם את דברי התורה בתשוקה וברצון ובחשק רב כמו שאדם צמא ששותה מים, ועל יד כך הדברים יהיו יותר מובנים ויותר ישבו בליבו של התלמיד והוא יותר יזכור אותם, ולא שילמד מרבותיו דברי תורה כדרך של אדם ששבע מאכילה, מכיוון שאדם שהוא שבע הוא מואס אפילו בדברים הטעימים, ודברי התורה אינם יכנסו בתוך ליבו והוא ימאס בהם.  

מעשה שהיה:
התנא אומר "והוי שותה בצמא את דבריהם", ומספר רבי שמואל רוזובסקי על רבו הגאון רבי שמעון שקופ, כאשר היה רבי שמעון שקופ מוסר את השיעור הכללי לכל בני הישיבה פעם אחת בשבוע, היה זה מחזה מופלא, שכן לפני השיעור המתח בישיבה היה גבוה, כאילו מתכוננים לאיזה אירוע נדיר יוצא דופן, והנה כשעה לפני תחילת השיעור היו הבחורים חוזרים ולומדים בחצר בית המדרש משום שהתכוננו לביאתו של שמעון שקופ, והנה כאשר התלמידים ראו מרחוק את רבם מגיע למסור שיעור ישר היו נכנסים בריצה לבית המדרש, וכל אחד היה מנסה לתפוס מקום יותר לדוכן ששם הרב העביר את השיעור, כדי לא לפספס אף מילה ממוצא פי הרב, ועוד הרבה בחורים היו מתפסים על שולחנות שהיו מורמים אחד על השני כדי שישמעו יותר טוב מה רבם הגדול הולך לומר בשיעור, והנה כאשר נכנס רבי שמעון שקופ לבית המדרש נהיה שקט ודממה, וכל אחד היה מאמץ את מוחו ואוזניו כדי שלא לפספס מילה אחת שהרב אמר, והמחזה המרהיב הזה היה לא פעם אחד או פעמים, אלא כל שבוע ושבוע במשך עשרים שנה רצופות.
ורואים ממעשה זה איך היו שותים בצמא את דברי הרב, וחס ושלום שלא היו מפספסים מילה אחת, ורואים את מאמר התנא "והוי שותה בצמא את דבריהם".