אין יאוש

מאת: 
קטגוריה: סיפורי צדיקים
ת. פרסום: 04 אוגוסט 2013
סיפור מרגש של רבי יעקב יוסף, אחד מתלמידי הבעל שם טוב, המלמד אותנו שאף פעם אסור להתייאש.
בעל ה"תולדות יעקב יוסף" רבי יעקב יוסף מפולנאה, היה גדול תלמידיו של הבעל שם טוב והיה איש אלוקים קדוש ונורא. ישנם הרבה סיפורים נוראים עליו, ואחד הסיפורים, בסוף ימיו בא אליו אדם אחד גדול בתורה ושאל אותו שאלה עמוקה בקבלה, נהיו הפנים שלו כמו אש, המיטה שלו התרוממה מטר מהקרקע. אותו צדיק נבהל, והרגיש שהוא לא היה בעולם הזה, ואחר כך ירד ואמר לו את התשובה שלו.
בעל התולדות יוסף היה לו חתן שהיה תלמיד חכם גדול. יום אחד ישבו ודיברו על הנאמר באבות "עשה לך רב". הבעל תולדות אמר לחתן שלו בדור הזה יש לכם חיים קלים כשאתם רוצים לבחור רב, רואים את ההוא וקובעים שזה הרב שלי, וכל הדרכים פתוחים לפניכם. אמר החתן לתולדות יעקב, כבודו איך הגיע לרבך הבעל שם טוב. אמר לו, קשה מאוד קשה מאוד חקירות וחקירות, ורצה לספר לו את הסיפור. החתן שמח כל כך מפני שפניו של התולדות יעקב יוסף היו פחד אפילו המשפחה שלו פחדו לדבר איתו, עד שהיה מדבר זה היה נס, הוא לא דיבר הרבה, ואילו עכשיו הוא רוצה לספר לו איך הגיע לרבו הבעל שם טוב. והתחיל לספר לו,

בזמן שהתחיל הבעל שם טוב להתפרסם בעולם שהוא בעל ניסים ונפלאות, לא התפלאתי מפני שיש הרבה רבנים בעולם שעושים ניסים ונפלאות. התקופה ממשיכה והשם שלו הולך ומתפרסם והרבה תלמידי חכמים הולכים אחריו, כאן כבר אמרתי שאני חייב ללכת לראות ולצפות על קנקנו מקרוב, לעקוב אחריו... לראות באמת אם הוא אדם גדול או חלילה סתם משחק. נסעתי אליו וכשהגעתי הייתי איתו כמעט 24 שעות ביחד והייתה לי הרגשה שהוא יודע שאני עוקב אחריו, הוא עשה עצמו פשוט שבפשוטים לא נתן לי לראות אצלו כלום כל מה שעשיתי ממש כלום לא גיליתי. כשהייתי מתפלל ראיתי אותו מברך אנשים עושה פלאות ניסים אבל לא את זה חיפשתי, כל זה הרבה אנשים עושים.

עובר יום ועוד יום שבוע... שבועיים...חודשים... כלום. כבר התייאשתי הלכתי לפונדק לארוז את כל הדברים שלי לנסוע לבית. אבל חשבתי לפני שאני ילך הרי כבר הייתי פה אז נקבל ברכת שלום ונלך. חזרתי לבעל שם טוב ובדרכי ראיתי בחוץ עגלה עם סוסים ולא סתם עגלה, עגלה מכובדת של אדם עשיר. נכנסתי בפנים ואני שומע בכיות וצעקות יושב שם אדם עם בגדים מכובדים ובוכה לבעל שם טוב. אותו אדם היה חשוך בבנים הרבה שנים עד שנולד לו בן אחד שכיום בגיל 10 שנים ומצבו אנוש. אמר לו הבעל שם טוב אין ברירה אני בא איתך אליך הבית. וכששמעתי את זה קפצתי על המציאה אולי מחוץ לבית בדרכים אני יוכל לגלות משהו אצל הבעל שם טוב. וביקשתי מהם אם אני יכול להצטרף. נתן לי חיוך קל והסכים לבוא. אבל כל הזמן הרגשתי שהוא יודע את המחשבות שלי והוא מסתיר ממני, אבל בכל זאת אולי בדרכים נתפוס משהו.

הגענו לביתו של אותו עשיר בית נאה בעל שתי קומות קומה ראשונה בית מרזח וקומה שנייה הדירה. וכשנכנסו פנימה, האישה בוכה ואומרת המצב של הבן בגסיסה. האבא התחיל לצרוח איזה בכיות לבעל שם טוב תציל את הבן שלי. הבעל שם טוב כאילו לא שומע אותם הולך בבית מקיר לקיר הולך וחוזר פניו פני להבים כמו אש. האבא האמא בוכים ליד הילד האמא אומרת לו "אין לי חיים בלעדיך" והאבא אומר לו "מי יתן מותי תחתיך". ופתאום נשמע שמע ישראל כזה חזק. מיד כששמע התולדות יוסף את השמע ישראל שהוא כהן יצאתי מהבית מרזח החוצה והסתכלתי בחלון מה קורה מה מתפתח. אני כשהייתי בחוץ לבי נקרע הורים בלי ילדים כמה שנים והילד היחיד והצעקות והבכיות, כשצועקים שמע ישראל הבן מת. האישה יצאה מהחדר ואומרת כבוד הרב אין מה לעשות אתם יכולים ללכת הילד נפטר. הבעל שם טוב עלה במדרגות למעלה. אמר להם, תצאו החוצה תנו לי להיכנס. ניכנס לחדר למשך 5 דקות ויצא ואמר הילד צמא תביאו לו תה לשתות. כולם תמהו הילד מת, רצו מהר וראו אותו חי. היה רעש גדול שמה וגם התולדות יעקב נכנס וראה את הילד חי.

החתן של התולדות יעקב שאל אותו נו כאן זה כבר מספיק להבין שהבעל שם טוב אדם גדול ולקבל אותו לרבי שהרי הוא מחייה מתים, כמו תנא. אמר לו התולדות יעקב עדיין זה לא מספיק, נכון דבר גדול אבל יראת שמים עדיין לא ראיתי. הבעל שם טוב נשאר שמה כל היום לעקוב אחרי הילד ולאט לאט המצב שלו משתפר עד שהילד קם והתחיל ללכת. ביקשו מהבעל שם טוב לשבת איתם לסעודה ואחר כך חזרו לדרכם. זה היה יום חמישי בלילה קרוב לחצות ולבעל שם טוב היה מנהג שביום שישי הוא לא נוסע בעגלה השבת מהבוקר מתחילה. יצאנו בעגלה כל הדרך חושך ואפילה לא רואים כלום אפילו הסוסים טועים בדרך כל מה שעושים מרגישים כאילו אנחנו מסתובבים מסביב עצמנו. אמרו לי שהבעל שם טוב יודע  שיחת בהמות שיחת חיות. אמר לגוי תרד רגע שהוא רצה לדבר עם הסוסים וכשבא לדבר עם הסוסים שכח, כלום לא זוכר.

הוא הרגיש שאותו רגע הסט"א נלחמת איתו לעשות לו בלגן להפריע לו ולהימשך כמה שיותר קרוב לעלות השחר, עוד מאט יום שישי הבעל שם טוב בלחץ שהוא לא נוסע ביום שישי. מה עשה אמר לגוי אני נכנס רגע ליער וחוזר וירד מהעגלה. אמרתי לעצמי עכשיו זאת הזדמנות. ירדתי מהעגלה ועקבתי אחריו בשקט. הגיע ליד עץ אחד נשכב על הרצפה ובוכה בכיות נוראות "ריבונו שלי עולם כל מה שאני עושה לכבודך אני עושה מקדש שמך ברבים איך אני מגיע למצב כזה יום שישי שלי זה כמו שבת אני לא נוסע ובכה בכיות נוראות על מה לא על עבירה על חומרה שקיבל על עצמו ובכה כמו אחד שמתו מוטל לפניו, אז ראיתי את יראת שמים שלו הגדולה. על קבלה שקיבל לעצמו לא לנסוע ביום שישי בכה כמו אחד שלא יבכה על עבירה שעשה, אמרתי באותו רגע זה הרבי שלי.
קם חזר לעגלה חזר לסוסים תוך פחות משעה הגענו למקומנו.  החלטתי שזה הרבי שלי אבל היה לי צעק על כל מה שהרהרתי אחריו, הלכתי לבקש סליחה ממנו אמר לו אני יודע מה אתה רוצה, ואני יענה לך מה שהקב"ה אמר למשה רבנו "סלחתי כדברך".