מעיל אחד ויחיד

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 24 דצמבר 2017
מה עושים שאין מעיל בבית והילד צריך ללכת ללמוד תורה? מקריבים הכל למען ספרי התורה שלנו.
המחזה היה מוזר, מעורר תמיהה ממש. המלמד דרדקי ניצב בפתח הכיתה, ונעמד נפעם ונדהם. שני הכסאות של הילדים החכמים והמתמידים שבכיתה היו ריקים, שני הכסאות של האחים לבית הלר, הילדים שמעולם לא החמיצו יום לימודים!
בהפסקה הראשונה, מיהר המלמד לבקתה הקטנה של משפחת הלר, לחפש את התלמידים הנהדרים והנעדרים. כששמע האב - רבי יוסף - כי בניו נעדרים, הזדקפו גבותיו בתמיהה ובדאגה גם יחד. הן כמה מתמסר הוא לשלם את השכר החודשי למלמד למרות היותו עני ואביון, כמה מתאמץ הוא לדאוג ללימוד ילדיו למרות היותו חלוש וחולה. לפיכך, כששמע על היעדרותם, פרצה מפיו זעקת הלם: 'האמנם?! האם באמת לא הגיעו הילדים היום לבית תלמודם?! מה קרה?!'
לנוכח הזעקה נחרדה האם והגיעה אף היא. כששמעה על מה המהומה, הסבירה בפשטות: 'הלא תדעו כי לבנינו היקרים יש רק מעיל אחד לכל אחד. הוא התלכלך בצורה נוראית, כבר היה בלתי אפשרי לשלוח אותם לכיתה עם בגד כה מלוכלך... נאלצתי לעכבם בבית ולכבס את המעיל, שכן לא שייך שייצאו אל הקור הנורא שבחוצות בלי מעיל. בינתיים - הושבתי אותם מאחורי התנור, למען לא יצטננו...' - הסבירה במבוכת מה.

'מה?' – שאל האב בהלם, 'וכי בשל כך נבטל את בנינו מלימודם?! בשביל לכבס את בגדיהם?! והרי תורת ילדינו - זה כל חלקנו בעמלנו, זה מה שמחיה אותנו! איך נסתדר אם תחסר לנו הזכות של יום לימוד אחד!' - פסק האב, והחיש את צעדיו אל מאחורי התנור, שם גילה את בניו מסתתרים ומתחממים...
מיד פשט האב את מעילו הגדול, וכהרף עין עטף בו את שני בניו יחדיו. בקור הנורא, ללא מעיל, יצא האב לכיוון בית התלמוד תורה, כשהוא מלווה את שני בניו העטופים במעילו שלו, כדי שלא יחמיצו חלילה יום אחד מלימוד התורה!
ומאמציו אלו השתלמו לו במאוד מאוד: שני בניו גדלו לאריות שבחבורה, שספריהם משמשים אבני יסוד בלימוד התורה ושמם נודע עד היום. הלא הם האחים הגאון רבי אריה לייב הכהן הלר זצ"ל - בעל ה'קצות החושן', ה'שב שמעתתא' וה'אבני מילואים', והגאון רבי יהודה הכהן הלר זצ"ל, בעל ה'קונטרס הספקות'.

מסיפור זה מתברר, כי הזכות לגדול גאוני עולם ניתנת לכל ילד וילד, ואנו - ההורים, צריכים רק להעניק לשאיפה הזו את משקלה הראוי, ולהוות דוגמא אישית של מסירות יוצאת דופן למען עמל התורה שלהם. כי הלימוד של הילדים בצעירותם הוא מה שנותן להם את הכח לעלות ולשאוף, לגדול ולהתפתח. בעמלם בשנות צעירותם - סוללים הם את הדרך לצמיחתם לגאוני התורה של הדור הבא!
הבה נקדיש לילדינו את המסירות הדרושה, נוכיח להם שהצלחתם הלימודית - זה מה שהכי חשוב לנו. נקדיש זמן ללמוד עמם - גם אם אין הפנאי בידינו, נקפיד שלימודם לא ייפגע חלילה - גם אם לפעמים נצטרך לוותר על כל מיני תוכניות, נעניק כבוד ויקר ללימודם, למען יידעו ויפנימו את הערכתנו העמוקה לעמל התורה שלהם. כך נזכה שילדינו יזכו לגדול לתפארת, וירוו אותנו ברוב נחת יהודית טהורה!