מילה אחת שהצילה

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 26 פברואר 2017
לפעמים אפילו מילה אחת טובה לחבר בסופו של דבר יכולה להציל חיים.
כבר יותר מ-10 שנים שג'ורג' ניצב בשערי המפעל הענק 'גוד מיט' באירלנד. 'בוטקה' קטנה ניצבת עבורו בכניסה, ומשם הוא צופה ומביט על כל הנכנסים והיוצאים בשערי המפעל, מוודא כי הם מעובדי המפעל או אורחיו, ומאבטח לבל יבואו זרים בשערי ממלכתו. העובדים המקומיים כה התרגלו לקיומו, עד שהיה נראה להם כי השומר כבר הפך לחלק מהביתן, וכרהיט נדמה בעיניהם. הוא עצמו לא טרח להכחיש זאת, שכן ישב בחוסר מעש ותזוזה, בקושי עפעף בעיניו...
כך היו פני הדברים במשך רבות בשנים, עד שלפתע, ביום מן הימים, התרחשה דרמה של ממש בחלון ה'בוטקה' של ג'ורג'. משלחת יהודים נשואי פנים הגיעה מישראל להשגיח על השחיטה ובדיקת הבהמות כהלכה, ועימם נמנה יהודי של צורה, הרב ישראל ברקוביץ' ז"ל. והרב ברקוביץ', לא פחות ולא יותר - -

ניגש לחלון הביתן, נקש קלות, ובירך את גורג' בשלום לבבי!
ג'ורג' הופתע, הוא לא האמין שזה באמת קורה. עשר שנים הוא ניצב כאן, והוא בעצמו כבר כמעט השתכנע שאינו אלא רהיט, שכן איש אינו מתעניין בו או דורש בשלומו. והנה, נקלע לכאן יהודי זר הנוקש על החלון, מחייך, ומברך בשלום! זו פעם ראשונה שקורה לו דבר כזה!
מעוצמת ההלם, נתקף גורג' באלם. עד שהתאושש, הרב ברקוביץ' כבר היה בתוך המפעל, שכן לדידו, ה'שלום הזה היה שגרתי ויומיומי. הן כבר רבות בשנים, מאז קיבל על עצמו את הקבלה הזו, הוא נוהג להקדים שלום לכל אדם. אחרי שלמד על רבן יוחנן בן זכאי שהקדים שלום לכל אדם ואפילו לנכרי בשוק – הפנים את המסר, וקיבל על עצמו להקדים שלום לכל אדם, אפילו לנכרי, אפילו לזר, אפילו לאדם לא מוכר!
וכי למה לא?! – עולה כסף לומר שלום? זה לוקח זמן? כרוך במאמץ? הרי אפשר לשמח בן אדם, במילה אחת קצרה וחיוך לבבי נאה. גמר וקיבל על עצמו הרב ברקוביץ' כי יקפיד היטב על קבלה זו, אף שהיא כביכול 'קטנה' ואינה דורשת מאמץ רב, אבל הוא יישאר עקבי ואיתן לקיימה, ולפיכך היה מהלך בחוצות ומברך את כולם בשלום לבבי, וקל וחומר את מכריו...

לא תמיד זה היה קל, לפעמים גם הרב ברקוביץ' אולי התבייש קצת, אולי חש שלא בנוח, אבל הקבלה שקיבל על עצמו היתה חזקה יותר מכל, והחלטתו להיות עקבי ואיתן בקבלתו עמדה לצידו גם ברגעי התלבטות. לפיכך, המשיך להקדים שלום לכל אדם, בכל מצב ובכל תנאי, ואין פלא, כי גם בנוסעו למפעל 'גוד מיט' הענק שבאירלנד, הקבלה הטובה להקדים שלום ליוותה אותו גם בשדה התעופה, גם בדרך למפעל, וגם בשערי המפעל – כשבירך את 'גורג' בשלום לבבי...
לאורך היום כולו, שב ג'ורג' לשגרה האפרורית המשמימה, עד שעת הערב. אז יצא הרב ברקוביץ' מהמפעל, וכמובן – נקש בחלון ה'בוטקה' של ג'ורג', ובירכו ב'לילה טוב' מחוייך. עדיין היה ג'ורג' תוהה לפשר מעשיו של היהודי המוזר המברכו בשלום, אבל עם רבות הימים, כשמדי יום היה הרב ברקוביץ' מברכו בשלום בכניסתו ובצאתו מהמפעל – התרגל ג'ורג' לרעיון, והיה משיב בחיוך רפה והנהון...
אך על הרב ברקוביץ' הדבר לא השפיע. 'אם קיבלתי על עצמי' - הרהר, 'אני עומד בזה ויהי מה, ולא משנה מה התגובה ואם יש תגובה בכלל!'
ויהי באחד הימים, רגע לפני מועד סיום העבודה במפעל, נכנס הרב ברקוביץ' יחד עם משגיח נוסף אל תא ההקפאה במפעל. חשוב להבין, כי מדובר היה במפעל ענק מימדים שהשתרע על פני רחובות שלמים, ותא ההקפאה המדובר – היה בגודל כמה מאות מ"ר! נכנסו הרב ברקוביץ' וחברו אל תא הקפאה לבדוק חותמות על בשר קפוא, ולפתע - - -
הדלת נטרקה, האור כבה, והם נותרו בחשיכה מוחלטת! עלטה סמיכה שררה בתא ההקפאה הענקי, רק ריח של בשר טרי שנשחט זה עתה הכה באפם, ואין להם מושג אפילו כיצד לחשב את הדרך בחזרה – לכיוון הדלת הננעלת מבחוץ. בקושי רב חישבו את דרכם ושירכו את רגליהם לעבר הדלת הנעולה, אך הדלת הכבדה והאטומה לא הותירה סיכוי לדפיקותיהם הרמות והעזות שהשמיעו, ובפרט לאור העובדה שהמפעל כבר התרוקן מעובדיו, וכולם שבו לביתם...
הם המשיכו לדפוק בחוזקה על הדלת הנעולה, אך כצפוי – ללא הועיל. הטמפרטורה בתא ההקפאה עמדה על מינוס 32 מעלות, והם חשו היטב את הקור חודר לעצמותיהם, מקפיא את איבריהם. הם הוסיפו לדפוק בעוצמה, עד שהחלו חשים את כוחותיהם אוזלים, אצבעותיהם קופאות, ועוד מעט קט – גם הם יקפאו למוות, רח"ל...

עוד דקה ועוד דקה חולפות, כבר אין בהם כח לדפוק עוד, ואת הקור לא ניתן לתאר... באימה ובחרדה הביטו אנה ואנה, אובדי עצות וחסרי כוחות, כשלפתע פתאום - - -
קול חריקה עז נשמע, ודלת תא ההקפאה נפתחה במשיכה חדה!
האור נדלק, ומעבר לדלת – נראתה דמותו המשונה משהו של ג'ורג'. 'ראביי ברקוביץ' – לא ידעתי לאן נעלמת!' – קרא ג'ורג' באנגלית רצוצה, ומשך את השניים החוצה. הם נפלו ארצה באפיסת כוחות, מפשירים את עצמותיהם מהקיפאון שכבר חדר עמוקות לכל חלקי גופם...
'היום נגמר ואתם עוד כאן?' – 'גער' בהם ג'ורג' והריץ אותם החוצה, מבטא את אכזבתו מכך שעיכבו אותו יתר על שעות עבודתו. וכשנפרדו בברכת שלום כמדי יום, גילה ג'ורג' את הסוד המקפיא דם, תרתי משמע:
'כבר נכנסתי לרכב לנסוע הביתה, אבל אז נזכרתי שאמרת לי 'בוקר טוב' בבוקר, אבל לא שמעתי ממך 'לילה טוב' בערב... חשבתי שזה לא יתכן, ועשיתי חשבון שחייב להיות שאתה נעול אי שם בירכתי המפעל... לכן חזרתי, פתחתי שוב את הדלתות והאורות, ועד מהרה הבנתי כי המקום היחיד בו אתה יכול להינעל – הוא תא ההקפאה, לכן מיהרתי לשם...' - - -
ג'ורג' נפרד שוב מהרב ברקוביץ' באיחולי לילה טוב, וכשנהמת מנוע רכבו נשמה ממרחקים החלו הרב ברקוביץ' וחברו לעכל: הקבלה הטובה להקדים שלום לכל אדם הצילה אותם ממוות וודאי, חילצה אותם מתא הקפאה שכוח וקפוא, אשר לא הותיר להם סיכוי להישאר בחיים עד עלות הבוקר!

וסיפור זה, אותו קיבלנו מעדות הרה"ח ר' יעקב ברקוביץ' הי"ו – מחשובי חסידי ויז'ניץ בבני ברק ובנו של הרב ברקוביץ' גיבור  סיפורנו, יש בו כדי להאיר:
ראו נא את כוחה של קבלה טובה, אמנם קטנה, אולי קלה, אבל ברגע האמת – היא הצילה שני יהודים ממוות בטוח! ראו נא כי התעקשותו של הרב ברקוביץ' להקדים שלום לשומר שבשערי המפעל, לאיש אשר כולם התרגלו לקיומו ולא הנידו עפעף לכיוונו, ההתעקשות לעמוד על קבלה זו במלוא העוצמה גם בערבות אירלנד הרחוקה – היא זו שזיכתה אותו ואת חברו בחיים חדשים!
עד כמה גדול כוחה של קבלה אחת, הנראית לעינינו פשוטה, אך יש בה את הכח והעוצמה להעניק חיים, פשוט כך! הבה נאמץ גם לנו קבלה אחת או שתיים, קלה יותר או פחות, משהו שנוכל לעמוד בו ולהחזיק אותו בעוצמה רבה ולא נסטה ממנו כמלוא נימה – כי כך נפתח לנו שערי ישועות ונחמות פלאיות, ולעולם לא נדע במה זכינו בזכותה!