לבטל שידוך

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 09 ינואר 2017
סיפור מבהיל על הגאון רבי עקיבא איגר שהיה מוכן לוותר על שידוך והעיקר לא לבייש שני יהודים.
השמועות החלו להתרוצץ בכל רחבי העולם היהודי, עושות להן כנפיים בבתי היהודים הנכבדים המצפים לשידוך לבתם. ישנו עלם צעיר, גאון הגאונים, בחור קטן בשנים ורב בחכמה, שכל התורה סדורה לו על לשונו והוא מקשה ומתרץ, מותיב ומפרק בגאונות ולמדנות מופלגות...
כל נכבדי הקהילות היהודית, חשקו בו כחתן לבתם. הסכימו להתחייב על סכומי עתק כנדוניה, לסמוך אותו על שולחנם למען יוכל לשקוד על התורה, ועוד התחייבויות רבות ויקרות - ובלבד שהעילוי הצעיר יילקח כחתן לבתם המצויינת. הם גם שלחו למדנים מופלגים לפגוש אותו ולהתרשם מידיעותיו המקיפות וכישוריו הנבחרים, שיצאו בכל פעם המומים ונפעמים...
הבחור הצעיר המדובר, נודע לימים בשמו: הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל. כל התארים והתיאורים שנכתבו עד עתה מתגמדים אל מול דמותו התורנית התמירה, שהאירה פני תבל בספרים תורניים עמוקים ומופלגים. ביום מן הימים הגיעו שני תלמידי חכמים מובחרים מליסא לתהות על קנקנו, וישבו לשוחח עמו בסוגיות הלימודיות, כשמהצד ניצב כל העת דודו של הבחור - רבי וולף איגר, שליווה אותו באותה תקופה.

והנה, למרבה הפלא, אך הם פותחים ושואלים משהו - משיב להם הנער בשפה רפה ומגומגמת. עוד שאלה - והוא מושך בכתפיו, כאומר איני יודע. לשאלה הבאה השיב תשובה קצרה ולא ממצה, ולשאלה הרביעית הגיב ב'איני יודע' סתמי. מהצד עמד דודו ר' וולף והתפלא: מה קרה לו לגאון הצעיר? אמת כי הוא עניו ומצטנע, אך הלא בנושא חשוב כשידוך עסקינן - וראוי שיפגין אפס קצהו מגדלותו התורנית העצומה?!

בתום השיחה המביכה, שהעלתה מסקנה מצערת כי הגאון הצעיר כנראה אינו כה גאון, נחפזו שני הלמדנים שבאו לבוחנו להודיע לאבי המדוברת כי לא אל הנער הזה התפלל. דודו של הבחור, רבי וולף, לא הצליח להסתיר את פליאתו, והיה בטוח שהבחור ידע גם ידע את הסוגיות המדוברות ובוודאי לא התקשה להשיב לשאלותיהם, ולכן הזדרז לשואלו:
'אמת ויציב כי ראוי להצטנע, ואינך צריך להתהדר במלוא גדלותך התורנית... אך הלא מדובר בענין חשוב של שידוכים, ובהצעה מאוד מובחרת עבורך... מה טעם העמדת פנים כבור ועם הארץ, מדוע הסתרת את היקף ידיעותיך המופלגות ועמקנותך העצומה?'
ורבי עקיבא איגר, גאון הגאונים בתורה אך מתברר שגם במידות, השיב בפשטות: 'הם שאלו אותי שאלות שהוכיחו כי סוגיות שלמות נשתכחו מהם... שאלה אחת נידונה בהרחבה במסכת פלונית, ושאלה אחרת - יש עליה תוספות מפורש, וגם שאלה נוספת שהוצגה כקושיא עצומה - יש גמרא מפורשת הסותרת אותה...
וכי הייתי יכול לחשוף בפניהם את כל זאת ולביישם שנשתכחו מהם סוגיות ערוכות? וכי יכולתי לענות לכל שאלה ולהוכיח ידע תורני - בשעה שתוך כדי אני מבייש שני תלמידי חכמים נכבדים? מוטב לי להפסיד שידוך טוב והגון, ולא לפגוע באף יהודי כמלוא נימה, ולהיזהר בכבודו של כל אדם עד קצה גבול היכולת!'

הסיפור, המובא בהקדמה לספר תשובות רבי עקיבא איגר, חושף טפח מהנהגתם של גדולי ומאורי האומה, שכולנו לומדים מהם ודבקים בדרכיהם. לפעמים, האיפוק מלענות דורש מחירים כבדים, לפעמים כה קשה להימנע מלצער, לפעמים עומד על קצה הלשון משפט אחד שיעשה סדר..., או אפשרות לעשות פעולה אחת שנראית מוצדקת...
ולפעמים, בדרך למילוי משימה חשובה, אנו מגלים כי הדבר כרוך בלדבר על פלוני, בלהכאיב קצת ליהודי אחר. חישוב במסלול והדרך אל היעד המבוקש, מוביל למסקנה המצערת כי אין מנוס מלפגוע טיפה'לה ביהודי אחר, כביכול לא משהו גדול ומשמעותי, אך רק קצת מצער יהודי אחר, וזה בדרך למילוי משימה כה חשובה ותועלתית!
בהזדמנויות כאלה, נעמיד לנגד עינינו את רבי עקיבא איגר, הנמנע משידוך טוב ומכובד - ענין חשוב מאוד, ותוך התבזות אישית מעדיף לוותר עליו, כדי לא לפגוע ביהודי אחר. כי גם אם המשימה חשובה, המטרה ראויה והתכלית תועלתית, אם זה כרוך בלפגוע ביהודי אחר - זה לא כדאי, כל כך לא כדאי!
עדיף להתאפק, להימנע, לנשוך שפתיים, לנצור את הלשון - לא לעשות כל פעולה או מעשה שעלולים לפגוע בכבודו של יהודי. הרבה יותר כדאי להיזהר בכבודו של יהודי אחר, להימלט כמטחווי קשת מכל אפשרות של פגיעה בו, ולזכות להיות מהיהודים הטובים שעסוקים בכיבוד יהודים אחרים!