הנהג החטוף

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 28 מרס 2016
מצוות ברית מילה כל כך גדולה ומרוממת שמשפיעה שפע גדול של סייעתא דשמיא וברכה, לכל העוסקים בה.
באחד מימי הקיץ לפני כשש שנים הייתי אמור למול מספר לא מבוטל של תינוקות כן ירבו, בשפע בריתות בק"ק נתניה ובסביבתה. מדובר בקצב לא פשוט הדורש ממני זריזות ומיומנות "פרו ורבו" ברוך הוא וברוך שמו, שעם ישראל הולך ופורץ ימה וקדמה צפונה ונגבה... ואני לא המוהל היחיד שהייתי עמוס באותו יום בעבודה... פגישה אחרי פגישה עם אליהו הנביא תמיד נעימה ונושאת בחובה תחושה עילאית של חן וחסד. בסימן טוב בן בא לנו, בימיו יבוא גואל, ומי מבשר על ביאת משיח צדקנו? אליהו הנביא זכור לטוב.

היה זה באחד מימי השרב של חודש אלול, את הברית לפני האחרונה עשינו באולם באזור התעשייה הצפוני בשעה 19:00, כאשר שקיעת החמה בשעה 19:15. הברית הייתה אמורה להתקיים בשכונה הדרומית של העיר קריית נורדאו, בבית הכנסת "אליהו הנביא" ונותרה לנו פחות מרבע שעה להגיע לשם. עלינו בזריזות לרכב ונסענו אני ועוזרי דרך כביש החוף. טרם עלותנו לגשר הצפוני המוביל לכביש החוף חשתי שההגה כבד ואינו מגיב. חששתי מפנצ'ר... עצרתי בשולי הכביש ירדתי מן הרכב, הצצה מהירה אימתה את חששותי, ואכן השם ישמור הגלגל הימני קדמי העלה עשן מן החיכוך עקב הפנצ'ר. הבטתי בשעון ופעימות לבי החלו לנסוק. הרגשתי שהרקות שלי מכות בי בהתרגשות...נותרו לי בקושי עשר דקות להגיע לקריית נורדאו, הרכב מפונצ'ר עד שאזמין מונית... מדובר בזמן יקר, אחרי השקיעה אסור למול, ונכנס כבר ליום התשיעי. מבטי האכזבה של ההורים והאורחים החלו לצלוף בדמיוני, ובשניות הלחוצות הללו חיפשתי נואשות אחרי פתרון ניסי... אך מאחר שהיה ברור לי שלא ינחיתו לי את המלאך גבריאל מן השמים כדי להטיסני במשק כנפיים עד לבית הכנסת "אליהו הנביא, הייתי חייב לייצר לעצמי את המלאך הזה.

כן רבי קובי, יש מלאכים בשמים, אבל יש מלאכים גם בכבישים. נעמדתי במרכז הכביש, והנהג המבוהל שהגיע מולי החל לצפצף ארוכות. הוא חשש שכנראה מדובר באדם לא יציב בנפשו. סימנתי לו לעצור, הוא עצר. נכנסנו אני ועוזרי לרכבו וביקשנו, סע צדיק שלי... אתה לא עוזב אותנו... אתה חייב לעזור לנו... הנהג היה המום מי אתם? מה אתם רוצים ממני? מה פתאום נכנסתם בלי רשות למכוניתי?! אולי אתם שודדים... תעשו טובה רדו מן הרכב. "סע!!!" שאגתי... תן גז, אני כבר מסביר לך מה ולמה. רד מן הגשר ימינה, היכנס לכביש החוף, סע דרומה שבע ק"מ, ומשם בזריזות לשכונת קריית נורדאו, אני מוהל, יש לי ברית מילה שם, עוד תשע דקות שקיעה, תבין אותי, הרכב שלי מפונצ'ר והקב"ה שלח אותך אלי, כי אתה המלאך שלי. זיק של חיוך ניצץ בעיניו של הנהג, שהיה חילוני למהדרין אבל עם לב חם "אתה מוהל? הו, הו, זה כבוד בשבילי להסיע מוהל בשביל מצוות ברית מילה".

והוא לחץ על הגז, ועוד איך לחץ. באותו דקות אני והעוזר שלי אמרנו פרקי תהילים ובתחינה לקב"ה שהמשימה תצלח בידינו ונצליח להגיע לפני השקיעה לתינוק הזערורי הממתין בקוצר רוח להיכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום השמיני. השמש נטתה מערבה וצבעה הפך כתום, קרני אור אדומות החלו להבליח מן הים. פחדתי להביט בשעון. עצמתי עיניי ואמרתי, ריבונו של עולם, לא ביקשתי את המלאך גבריאל, אבל אין לי ספק שהיהודי הזה שמחזיק בהגה רוצה לזכות במצווה, והתינוק המתוק גם הו שואף לבריתו ביום השמיני, והוריו בוודאי מצויים במתח נורא, שלא יגרם להם שברון לב. עשה למענם אם לא למעני. לפתע חריקת בלמים. אני פותח את העיניים ורואה את בית הכנסת אליהו הנביא. אני מביט בשעון ורואה שנותרו עוד ארבע וחצי דקות לשקיעה. ואני ועוזרי קובי שועטים מן הרכב ורצים במהירות לבית הכנסת. השקטתי בתוך שניות את הרוחות הנרגנות, ובתוך דקה וחצי התינוק היקר נכנס בדלת הקדמית לעם היהודי, נימול כדת וכדין כשאנו מזמרים בכל פה, הילד יהא רענן בצל השם יתלונן... בסימן טוב בן בא לנו...

אבל הסיפור לא נגמר. יצאנו מבית הכנסת והותרנו את בני המשפחה לאכול ולשמוח. רצינו להזמין מונית... אך הנה אני מבחין בחוץ בנהג שלנו זה שחטפנו אותו בעל כורחו האמצע נסיעתו. "בואו עלו, אחזיר אתכם לרכב, או לכל מקום שתרצו. הוא קרא לי. עלינו לרכב, ואז נישקתי אותו במצחו בחום. "ידידי, אין לך מושג לאיזו מצווה אתה שותף בזכותך נכנס ילד נוסף לבית יהודי של אברהם אבינו אשריך!!! ואשרי חלקך...

הנהג החטוף והאדיב שתק כמה שניות, שמתי לב שהוא מהורהר ואז התחיל לדבר נרגש כולו, "שמי שמעון. אם לפי דבריך עשיתי מצווה גדולה, ואתה רב ומוהל חשוב, אז אני מבקש ממך ברכה מיוחדת, כי אולי זו עת רצון. אני בן ארבעים וחמש, ועדיין לא נישאתי אני רווק על כורחי, לא מצאתי את בת זיווגי מן השמים. העיכוב הזה מעיק עלי וגורם לי עצב. וכידוע אם אין לי אשת חיל, אזי ודאי גם לזרע של קיימא לא זכיתי... אז ברכני רבי שאזכה להינשא בקרוב אני מרגיש חצי אדם.

הוא עמד לפרוץ בבכי... ואז נשמתי עמוק, הנחתי את יד ימיני על ראשו וברכתיו מכל הלב עד טיפת דמי האחרונה. והנה חלפה לה שנה ואני מקבל צלצול טלפון. "שלום מדבר שמעון, אתה זוכר אותי? אני הנהג שלך, אני המלאך גבריאל שלך שהובלתי אותך לברית מילה ארבע דקות וחצי לפני השקיעה. חודשיים אחרי הברכה שלך נשאתי לנוות ביתי והיום בשעה טובה ומוצלחת נולד לי בני בכורי... הבטחת לי שתהיה מוהל .
וברוך השם הספקתי מאז למול את שני בניו של שמעון. והוא מחזק אנשים בסיפור ההשגחה שלו.