ברכות התורה חלק א

מאת: 
קטגוריה: השכמת הבוקר
ת. פרסום: 27 יוני 2016
אם הסתפק אם ברך ברכות התורה או לא מה צריך לעשות? על איזה לימוד מברכים ברכות התורה? וקצת מנוסח ברכות התורה.
הגמרא בנדרים פירשה את הפסוק "על מה אבדה הארץ, על עוזבם את תורתי", על זה שלא בירכו ברכת התורה בתחילה, ופירשו כמה מרבותינו הראשונים דהיינו שלמדו תורה ולא בירכו את ברכות התורה בכל יום, אלא למדו תורה לא ברכה, ומוכח מזה שאסור ללמוד תורה בלי לברך ברכות התורה, וחייב כל אדם לברך ברכות התורה בכל יום, ולכן אם בא ללמוד תורה ואינו יודע את ברכות התורה, או שאינו ידוע לברך ילמד תורה בהרהור הלב בלבד ולא יוציא מפיו את הלימוד.

נשים מברכות ברכות התורה מפני שהם צריכות ללמוד את ההלכות ששייכות להם כגון הלכות שבת, נדה, ברכות וכו', ומכל מקום אינם יכולים להוציא את האנשים משום שאיש יש לו חיוב גמור לברך ברכות התורה שהרי יש לו חיוב כל יום ללמוד תורה, מה שאין כן אצל אישה.

הנה במסכת ברכות הגמרא שואלת מנין לברכת התורה שהיא מן התורה, ועונה הגמרא משום שנאמר "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו", ולכן הרמב"ן וספר החינוך ועוד ראשונים סוברים שברכות התורה הם מצות עשה מהתורה, אולם הרמב"ם לא מנה מצוה זו לברך ברכות התורה ממנין המצות, אלא ברכות התורה הם מדרבנן, ומה שהגמרא לומדת זו מהפסוק זה רק אסמכתא בעלמא, היינו הסמכה שיש מקור כזה מהתורה אבל זה לא מהתורה אלא רק מדרבנן, ולכן יוצא נפקא מינה שאם אדם הסתפק אם ברך ברכות התורה לפי דעת הרמב"ן צריך לחזור ולברך משום שהיא מדאורייתא, אולם לפי דעת הרמב"ם לא חוזר ומברך משום שהברכה היא מדרבנן וספק ברכות להקל, ולהלכה מרן השולחן ערוך פסק שברכות התורה היא מדרבנן כדעת הרמב"ם, ולכן אם הסתפק אם ברך ברכות התורה או לא, לא יברך, ומכל מקום אם עדין לא התפלל, הנכון הוא שיתן דעתו לצאת ידי חובה בברכת "אהבת עולם" שנמצאת לפני קריאת שמע, וילמד אחר התפילה (וכפי שנכתוב בהמשך בסיעתא דשמיא לענין ברכת "אהבת עולם") או שישמע ממישהו אחר שעדין לא ברך ברכות התורה שיוציא אותו ידי חובה, ויתכוין לצאת ידי חובה, וכל שכן אישה שהסתפקה אם בירכה ברכות התורה או לא, אינה רשאית לחזור ולברך.

ברכות התורה כך הם "ברוך אתה ה' וכו' אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה", ברכת "והערב נא" וברכת "אשר בחר בנו וכו'", ורבותינו הראשונים נחלקו האם ברכת "והערב נא" היא ברכה בפני עצמה, ואז יוצא שברכות התורה הם שלוש ברכות, או שברכת "והערב נא" היא המשך הברכה הראשונה, ואז יוצא שברכות התורה הם שניים, ומנהג הספרדים ועדות המזרח כדעת רבנו האר"י שברכות התורה הם שלוש ברכות, וברכת "והערב נא" היא ברכה בפני עצמה, ולכן נוהגים לענות "אמן" אחר ברכת על דברי תורה, וכן מנהג רבים של האשכנזים לומר "והערב נא" בתוספת האות "ו", ומכל מקום לענין עניית אמן אחר ברכת "על דברי תורה" יש מהאשכנזים שנהגו שלא לענות "אמן" ולכן לפי שיטתם יש לברך ברכה זו בלחש.

מנהג  הספרדים ועדות המזרח לומר בברכת "והערב נא", "בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל", וכן לומר "ונהיה אנחנו וצאצאינו, וצאצאי צאצאינו עמך בית ישראל".

מנהג הספרדים ועדות המזרח לומר ברכות התורה אחר כל "ברכות השחר", והאשכנזים נהגו לברך ברכות התורה אחר ברכת "אשר יצר" או אחר ברכת "אלהי נשמה".     

על איזה לימוד צריך לברך:
1. צריך לברך ברכות התורה על כל לימוד בין על תורה שבכתב בין על תורה שבעל פה (היינו גמרא, משנה, מדרשים, הלכה, מוסר וכו').
2. הכותב דברי תורה כאשר קם משנתו, צריך לברך קודם לכן ברכות התורה, אולם המהרהר בדברי תורה כאשר קם משנתו אינו צריך לברך ברכות התורה לפני זה, והמעיין מתוך ספר ראוי להחמיר שקודם שיעשה זאת שיברך ברכות התורה ויאמר פרשת "ברכת הכהנים" ורק אז יעיין בספר.
3. מה שכתבנו בהלכה מספר 2 שהכותב דברי תורה צריך לפני שכותב לברך ברכות התורה, זה דווקא שכותב או מעתיק דברי תורה ומבין מה שכותב, אבל אם אינו מבין מה הוא כותב כגון שמזכיר איזה פסוק לשם צחות המליצה, ואינו מתכוון להבין מה שכותב אינו מברך ברכות התורה קודם לכן.
4. נחלקו הפוסקים האם מותר לשמוע מאדם אחר דברי תורה קודם שברך ברכות התורה, ולכן להלכה יברך קודם ברכות התורה ויאמר את פסוקי פרשת "ברכת הכהנים", ואחר כך ישמע דברי תורה.
5. הנכון להחמיר שלא לפסוק הלכה קודם שיברך ברכות התורה, ואפילו אם אומר את הדין בלא נתינת טעם, ולכן אם נשאל באיזו שאלה קודם שברך ברכות התורה, יברך קודם ברכות התורה ויאמר פרשת "ברכת הכהנים" ורק אז ישיב כל מה שנשאל.
כתבנו למעלה שאין ללמוד או לומר דבר קודם שמברך ברכות התורה, אולם לצורך מצוה עוברת מותר כגון, מי ששומע ציבור שאומרים "קדושה" ועדין לא ברך ברכות התורה, יאמר "נקדישך ונעריצך וכו' וכן פסוק "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו", וכן פסוק "ברוך כבוד ה' ממקומו", אולם פסוק "ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה" לא יענה עם הציבור, אלא ישמע ויהרהר פסוק זה בליבו, וכן השומע קדיש או ברכו או ברכה מחברו יענה, אף על פי שעדין לא ברך ברכות התורה, וכן השומע את הציבור אומרים שלוש עשרה מדות של רחמים או פסוק קריאת שמע, יענה עם הציבור , אולם כל זה דווקא למצוה עוברת אבל אין לומר אפילו חצי פסוק קודם שיברך ברכות התורה.