ברכת אשר יצר

מאת: 
קטגוריה: השכמת הבוקר
ת. פרסום: 23 מאי 2016
מתי מברכים ברכת "אשר יצר" ומתי לא, מה יעשה אם שמע קדיש באמצע הברכה וביאור הברכה בפרטות.
בכל פעם שאדם עושה צרכיו בין לגדולים בין לקטנים, צריך האדם לברך אחר עשיית הצרכים לברך ברכת "אשר יצר", ואין שיעור לברכת "אשר יצר" אלא אפילו אם הוציא טיפה אחת חייב לברך ברכת "אשר יצר", וברכה זו היא שבח והודאה לה' יתברך על עשיית האדם וכל פעולות גוף האדם, וצריך לכוון את פירוש הברכה:
"אשר יצר את האדם בחכמה" - היינו שכן בריאת האדם היא חכמה נפלאה, ויש בזה שני פירושים, הפירוש הראשון הוא שגוף האדם הוא מלא נקבים ובכל זאת הנשמה יכולה לצאת והיא אינה יוצאת, וזה דומה לכלי מלא רוח ויש בו נקבים ולא יוצא הרוח, הפירוש השני הוא שה' יתברך קודם שיצר את האדם הוא דאג לו למזונות ורק אחר כך ברא את האדם.
"וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים" - נקבים היינו פה, אף, פי הטבעת, חלולים היינו לב, כבד, מעים.
"גלוי ויודע לפני כסא כבודך" - הכל נראה והכל גלוי לפני ה' יתברך, והגאון מלוינא הקשה מדוע בכל הברכות כולם אין לשון של "לפני כסא כבודך" ורק בברכה שלאחר עשיית הצרכים תקנו חז"ל לומר זאת? ותירץ הגאון מלוינא משום שחז"ל כאן באו להוציא מדעות הכופרים שאומרים שה' יתברך ברא את העולם אבל הוא לא מתערב בכל העיניים הקטנים, והוא לא שם מתייחס לכל הדברים, לכן תקנו חז"ל לומר שגם במקום בית הכסא שזה מקום מטונף ששם עושים צרכים ה' יתברך רואה וצופה ומשגיח.
"שאם יסתם אחד מהם" - היינו האברים הפתוחים יש גבול כמה אפשר לסתום אותם, ואם הם נסתמו יותר מדי, אי אפשר להתקיים ולחיות אפילו שעה אחת, וכיוון שפי הטבעת ופי האמה הם נקבים ששם עושים צרכים, לכן שבח זה שייך גם כאשר האדם עושה את צרכיו.
"או אם יפתח אחד מהם" - היינו האברים הסתומים יש גבול כמה אפשר לפתוח אותם, ואם הם נפתחים יותר מדי, אי אפשר להתקיים ולחיות אפילו שעה אחת, וכיוון שהבטן והמעים הם אלו שבכלל הצרכים נמצאים שם ומשם הם יוצאים, לכן שבח זה שייך גם כאשר האדם עושה את צרכיו.
"אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת" - כמה שביארנו למעלה שאם יסתם אחד מהם או רק אם יפתח אחד מהם אי אפשר לחיות אפילו רגע אחד.
"רופא כל בשר" - על ידי שהאדם מוציא את צרכיו יש בזה רפואה לגופו, שאם האדם לא היה יכול להוציא את צרכיו היה האוכל מתעפש בבטנו, והאדם היה בא לידי מיתה.
"ומפליא לעשות" - יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון הוא שלגוף האדם יש לו נקבים ועדין בכל זאת הרוח של האדם אינה יוצאת ממנו והיא משתמרת בקרבו, וזה ממש פלא שהרי אם יקחו שק ויעשו בו נקב אחד כל הרוח שיש בתוך השק תצא, ובגוף האדם רינו כן והוא פלא גדול, הביאור השני שבעשיית הצרכים יוצאים הדברים הלא טובים (הפסולת) ואילו האוכל הטוב נשאר, וזה פלא גדול איך שה' יתברך ברא את גוף האדם כך שיצא ממנו הפסולת והאוכל הטוב ישאר.

1. לכתחילה צריך לברך ברכת "אשר יצר" אחר שעשה צרכיו, ולא יחכה אם הברכה, מכל מקום בדיעבד אם שכח לברך ברכת "אשר יצר" ונזכר בתוך שבעים ושתים דקות יכול עדין לברך, אולם אם כבר עברו שבעים ושתים דקות אחר שסיים לעשות את צרכיו, יברך ברכת "אשר יצר" ללא שם ומלכות.

2. אם אדם עשה צרכיו ושכח לברך ברכת "אשר יצר", ואחר כמה דקות שוב פעם היה צריך לעשות צרכיו, יברך אחר שעושה פעם שניה את צרכיו ברכת "אשר יצר" פעם אחת, והיא עולה לו לשני הפעמים שעשה את צרכיו.

3. מי ששתה סם המשלשל או מי שיש לו בעיות בעיכול וכל כמה דקות יש לו צרכים לעשות, צריך לברך ברכת "אשר יצר" אחר כל פעם שעושה את צרכיו, ואפילו שיודע שיהיה לו עוד צרכים לעשות עוד כמה דקות אפילו הכי צריך לברך ברכת "אשר יצר", אולם אם מרגיש אחר שעשה את צרכיו שעדין אינו סיים לעשות את כל צרכיו, לא יברך אלא לאחר שירגיש שסיים לעשות את כל צרכיו.

4. מי שיש לו חולי שמביא לידי כך שעושה את צרכיו מתוך כאבים ויסורים, אפילו הכי צריך לברך "אשר יצר", וכן מי שיש לו שקית לאיסוף שתן (קטטר) צריך לברך "אשר יצר" אחר כל פעם שיצאו ממנו טיפות, וכן מי שעושה בדיקת שתן צריך לברך אחר כך ברכת "אשר יצר".

5. אם התחיל לברך ברכת "אשר יצר" ושמע באמצע קדיש או קדושה, אם התחיל בתיבות "אשר יצר" צריך להפסיק ולענות לקדיש ולקדושה כדין ברכת קריאת שמע (היינו לקדיש עונה חמישה אמנים ראשונים, ויענה "אמן יהא שמיה רבא" עד יתברך, ולקדושה יענה "קדוש קדוש קדוש..., "ברוך כבוד ה' ממקומו", ועונה ברכו את ה' המבורך, אולם אינו "אמן" של ברכות ושאר דברים), אולם אם נמצא בתחילת הברכה או שהגיע כבר לחתימת הברכה ואמר ברוך אתה ה' לא יפסיק ולא יענה כלל.

6. אם אחר שיצא לנקביו וקודם שיטול ידיו שמע ברכה מחבירו או שמע קדיש או קדושה, וכן אם ראה ברק או שמע רעם, ואם ימתין עד שיטול את ידיו יפסיד את הברכה, לכן יענה "אמן" או שאר דברי שבקדושה, וכן יברך על הרעם או הברק משום שזה מצוה עוברת, ואם יכול יותר טוב שישפשף את ידיו במיני דמנקי היינו בבגד או בכותל וכו' (עיין בהלכות  הלכות נטילת ידים לשאר דברים שבמשך היום, חלק ב' מהם מיני דמנקי), ומכל מקום אם שיפשף את ידיו במקומות המכוסים או שנגע בצרכים בשעה שניקה אינו רשאי לענות דברים שבקדושה ואינו רשאי לברך עד שינקה את ידיו.

7. אם אכל דבר שצריך לברך לאחריו "בורא נפשות רבות" וקודם שיברך יצא לעשות צרכיו, יברך תחילה ברכת "אשר יצר" ואחר כך יברך ברכת "בורא נפשות", אולם אם אכל לחם וצריך לברך ברכת המזון וקודם שברך ברכת המזון יצא לעשות צרכיו, יברך קודם ברכת המזון ורק אחר כך יברך ברכת "אשר יצר", ומכל מקום אם חושש שמא ישכח לברך ברכת "אשר יצר" אחר "ברכת המזון" יקדים לברך ברכת "אשר יצר" לברכת המזון, וכן הדין למי שהתחייב ברכת "על המחיה" וקודם שברך יצא לעשות צרכיו יברך קודם ברכת "על המחיה" ורק אחר כך יברך ברכת "אשר יצר".