הפסק בין ברכה לאכילה

מאת: 
קטגוריה: הלכות ברכות
ת. פרסום: 27 ינואר 2014
מדוע אסור לדבר בין הברכה לטעימה? ומה הדין אם אדם שמע דברים שבקדושה בין הברכה לטעימה האם עונה או לא?
הגמרא בפסחים אומרת "כל המצוות כולן מברך עליהם ועובר לעשייתן", וכתב הריטב"א שיש במאמר זה שני הלכות:
1. שקודם צריך לברך ורק אחר כך לעשות את המצוה.
2. שאסור להפסיק בין הברכה למצוה (משום שרשום בלשון הגמרא "עובר" שזה תכף ומיד), ואם הפסיק צריך לחזור ולברך.
והטעם שאם הפסיק בין הברכה למצוה שצריך לחזור ולברך כתבו התוספות (במסכת ברכות דף מ' עמוד א') משום שזה היסח הדעת, היינו שאדם מברך על המצוה שבא לעשות או על האוכל שבא לאכול או על השתיה שבא לשתות ואחר שמברך לפני שעושה את המצוה או לפני שאוכל או לפני ששותה הוא מפסיק בדיבור אחר (שאינו מענין המצוה או מענין הברכה) אז נחשב שהתעסק בדבר אחר, והברכה שבירך על הדבר (על המצוה או על האוכל או השתיה) לא חלה על כלום שכן לא עשה ישר את מה שבירך עליו ולכן זה נחשב הפסק והיסח דעת וצריך לחזור ולברך מחדש.

ונכתוב בסיעתא דשמיא כמה הלכות של הפסק בין הברכה לאכילה או השתיה:

1.אחר שבירך על כל מאכל או משקה יאכל ממנו מיד ולא יפסיק בדיבור בין הברכה לטעימה, ואם הפסיק אפילו מילה אחת (במילה שלא לצורך הברכה או המצוה) צריך לחזור ולברך מחדש, ולפני שחוזר לברך יאמר פסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

2. אם הפסיק אחר הברכה קודם הטעימה בדברים שהם מענין הסעודה, כגון: שבא לאכול לחם ובירך על הלחם "המוציא לחם מן הארץ" ולפני שטעם מן הלחם אמר לבני ביתו "הביאו מלח" או "תביאו את התבשיל" או אפילו אמר "תביאו את הסכין או המזלג או כל כלי הסעודה" או שאמר "תביאו לפלוני לאכול" (היינו שיושב איתו עוד מישהו ולפני שטעם מן הלחם אמר לבני ביתו שיביאו גם לחברו אוכל) אינו חוזר לברך, וגם אם אחר שברך על האוכל וקודם שטעם אמר "תנו לבהמה לאכול" אינו חוזר לברך משום שאסור לאדם לאכול קודם שיתן מאכל לפני בהמתו.

3. כל מה שכתבנו בסעיף מספר 2 זה דווקא בדיעבד, היינו שאם כבר בירך על המאכל ודיבר מענין הסעודה או שאמר להביא מאכל לבהמתו לפני שטעם אז אם עשה כן אינו צריך לחזור ולברך, אולם לכתחילה אינו רשאי להפסיק בין הברכה לטעימה וצריך ישר אחר שבירך לאכול מיד.
   
4. אם אחר שבירך על מאכל ועוד לא טעם מן הדבר שבירך עליו ושמע דברים שבקדושה כגון: ששמע ברכה מחברו או ששמע קדיש או ברכו או קדושה, אינו רשאי לענות אלא צריך קודם לאכול את המאכל שבירך עליו, ומכל מקום בדיעבד אם כבר ענה לדברים שבקדושה לפני שטעם מן המאכל אינו חוזר לברך על המאכל מפני שספק ברכות להקל.

5. אם בירך על המאכל והכניס אותו לתוך פיו אבל עדין לא בלע אפילו מקצת המאכל שהכניס לפיו אלא זה רק נמצא בתוך פיו, אסור לו לכתחילה לדבר ואפילו בדברי תורה עד שיבלע מקצת המאכל, מכל מקום בדיעבד אם דיבר אחר שהכניס את המאכל לתוך פיו קודם שבלע את המאכל אינו חוזר לברך, ואפילו שדיבר דברים בטלים אינו צריך לחזור ולברך, אולם אם שמע דברים שבקדושה אחר שנתן לתוך פיו את המאכל ועדין לא בלע את המאכל רשאי לענות לכתחילה לדברים שבקדושה.

6. אסור להפסיק בין הברכה לטעימה אפילו בשתיקה, אלא צריך לטעום ישר מן המאכל אחר שבירך עליו, ושיעור ההפסקה שאסור הוא כמו הזמן שאומרים את המילים "שלום עליך רבי" שזה כשניה וחצי.

7. כל מה שכתבנו בסעיף מספר 6 זה דווקא לכתחילה, אולם בדיעבד אם הפסיק בשתיקה בין הברכה לטעימה אפילו יותר משיעור "שלום עליך רבי" (שניה וחצי) לא צריך לחזור ולברך, ואפילו אם בירך על מאכל והפסיק בשתיקה ועשה מעשה באמצע כגון שנתן איזה דבר לחברו אף על פי שאסור לכתחילה לעשות כן, מכל מקום בדיעבד אינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא דיבר בין הברכה לטעימה.